בתור מי שביום חמישי האחרון קנתה מכספה הפרטי את העטיפות למתנות סוף השנה, כי תקציב הוועד נגמר בגלל גביה לא מלאה, אני דווקא מתנגדת להאשמה אישית. זה פשוט לא מכבד את ה"מרשיע" וה"מורשע". "ואהבת לרעך כמוך", זה ה"חוקה" הפרטית שלי (ואני חילונית אוכלת שרצים עם כל הלב). אני לא יודעת את כל הפרטים, אני לא שופט, ואני לא ארשיע מישהו אחר וגם "אעניש" אותו. נתן, נתן. לא נתן, לא נתן. אני אתן לו את הכבוד שבספק שיש דברים שאני לא יודעת, ושיש אנשים עם סדרי עדיפויות שונים משלי, ואנתחם בכך שהמחיר הוא פחות מעשרים שקל למשפחה. במקרה הכי גרוע, אפשר לבקש מכל הורי הגן לתרום חמישה שקלים אם הם רוצים כדי לכסות את החוב, אפשר אפילו להסביר שמדובר בגביה לא מלאה - אבל בלי האשמות אישיות. ובתור מי שמתמיד משלמת, הייתי אפילו קצת כועסת על הוועד שנכנס להתחייבויות כספיות לפני שווידא שיש לו מספיק יתרה כדי לעמוד בהם. זה ניהול לא תקין של כספי ציבור.
|
תוכן התגובה:
|