מודה שיש לי אפילו תחושה קלה שאני בוגדת בבתי הגדולה בכך שאני לא רוצה עדיין לשתף אותה (בעיקר כשזה דבר שהיא מאווווווד מחכה לו). אבל נראה לי הרבה יותר נכון לחכות עם זה.
ובקשר למשפחה- אם הייתי מרגישה רגיל כמו חלק מחברותי (מניאקיות!), הייתי שומרת את זה לעצמי עד השקיפות נגיד. אבל אני מרגישה כ"כ רע, וכ"כ עייפה, וממש רואים עלי את זה. ברור שאפשר לתרץ בתרוצים שונים, אבל אני מרגישה רע עם זה. למשל בשבת האחרונה, חמי אמר לי שנראה לו שאני מפתחת משהו (התכוון כמובן לאיזה וירוס). אני לא מסוגלת במצב כזה לזרום איתו ולהמציא סיפור כיסוי. אני ממש מרגישה שקרנית.
ומיקי, בקשר להצעתך להמנע קצת מביקורים אצל הורי בעלי- זה לא מציאותי (תודה לאל), הם עוזרים לי המון, ובעיקר עכשיו אני זקוקה לעזרה הזאת.
וגם- כמו שאמרתי, אם בתי תדע, כל העולם ידע. וזה מוקדם לי.
|
תוכן התגובה:
|