6/6/2002 09:52
|
זהר
|
מאת:
|
לאיריס ולדיאנה
|
כותרת:
|
איריס יקרה מאד, אני מתרגשת איתך, לא בפעם הראשונה, תודה ששיתפת וסיפרת. כל כך חשוב שנצליח להתעצם ולשאוב כוחות אשה מרעותה, כי אנחנו מגדלות את העולם של מחר ברחמנו ובביתנו ובליבנו. התחברתי מאד למה שכתבת על שיין וגילה - גם אני הרגשתי מייד שאני יכולה ללדת עם שיין. לצערי עקב הסכרת אלד בבי"ח, וזה מה שהיה צריך לקרות כנראה. אך עם שיין אלד, אם לא את הילד הזה אז את אחיו ואחיותיו, אמן. ודיאנה - אני מרגישה שאת נוגעת לא נוגעת ביד עדינה ומהססת במקום שמאד חשוב לגעת בו. הרצון לעוד ילד הוא כל כך אינטימי שאני מקלידה בידיים רועדות, אבל בכל זאת רוצה להגיד לך שאני מייחלת בשבילך שמה שאת רוצה יקרה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|