היה לי מאוד לא קל לקרוא את הדברים שכתבת... בגדול אני מסכימה איתך שחוסר מוכנות על בסיס דידקטי היא ברת שינוי וטיפול. ממש לא מומחית גדולה, כי מעולם לא נאלצתי להתמודד עם קשיים כאלו עם ילדיי. ההחלטה להשאיר הייתה על בסיס רגשי (דווקא המוכנות הדידקטית הייתה מצויינת) ובסיס חברתי , כשזה האחרון נבע מהראשון. כלומר, הילד ממש לא מצא את עצמו חברתית בקבוצה הבוגרת ורק משך לכיוון הצעירים כל הזמן. גם היום כשאני מסתכלת עליו מבחינת הההתנהלות החברתית שלו והמקום שבו הוא נמצא, אין להשוות את זה למה שעבר עליו בשנה שעברה. השנה הוא מוקף חברים, אהוד ומלא ביטחון. כך שבסך הכל אני מרגישה שזו הייתה חלטה נכונה. אשקר אם אומר שאין לי חששות שזה גם יפגע בו, כמו שתיארת, ואירועי הימים האחרונים חידדו זאת מאוד. ואגב, גם מבחינה פיזית הוא די קטן מימדים לגילו, וככל הנראה גם יישאר כזה (אם הגנטיקה אכן עובדת...), כך שהוא לא חריג בנוף.
ולמה כתבתי את כל הנאום הזה? בעצם בשבילי יותר מאשר בשבילך... הדאיג אותי מאוד מה שכתבת, ואני מנסה לעשות קצת סדר ולהירגע...
|
תוכן התגובה:
|