9/6/2002 08:42
|
איריס גוב
|
מאת:
|
רותי - אהבתי את הדחליל
|
כותרת:
|
אכן, הרבה מן הצדק יש בדבריך. אני בהחלט יודעת מי אני בכובע זה או אחר. אך הכובע לא מעניין אותי, חשיבותו רק בתפקידו לעורר את הדחליל המחשבתי כפי שכינית זאת, ולעורר בי כיסופים, למה? אני יכולה רק לנחש. הספרים הראשונים שהחלו בהשפעתם בילדותי היו הנסיך הקטן, וספריו של ריצ'ארד באך. מאוחר יותר הספר התקדשות של אליזבט הייך, ספרים של אושו, אפלטון, שפינוזה, והשפיע עלי יותר מכל שלמה קאלו. מהם אני יכולה בעזרת כוח ההבנה (שאין בו כמובן שום דבר מוחלט, והוא סוביקטיבי לחלוטין) להבין פן מאוד מוגבל של דבריהם המובעים במילה הכתובה. אני רוצה "לדעת" לא במובן האינטלקטואלי של המילה, לא כדי לאסוף הוכחות מרשיעות, לא רוצה להתנחמד כדבריך. רוצה לדעת בכל תא בגופי, רוצה להיות ה"לדעת". כמובן ומילים הן מאוד דלות, ולעולם לא אצליח להביע את כוונותי, וגם בלתי אפשרי, אך כל עוד נשמה באפי, בעזרת האל ובחסדו אמשיך לשאוף לאותה אמת מוחלטת. בינתיים אני רק דחליל מחשבתי (שוב כהגדרתך). ואם את רוצה את בהחלט מוזמנת להמשיך.
איריס
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|