10/6/2002 16:44
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
אישית, אני עושה שמוש רב ב'ידיעת כל מה שאינו אני'
|
כותרת:
|
כשאני מרגישה מזוהה במידה מועטה או עצומה עם מה שלש יהיה, אני מיד בודקת האם זו 'אני' - תהא מי שתהא. כלומר, להכיר את עצמי על דרך האלימינציה. מאד אהבתי את מה שכתבת עכשיו, גם על להרוויח עוצמה וגם על היציאה מגבולות הג'נדר, שהוא לטעמי אחד מסממני ההזדהות העמוקים ביותר שלנו. למעשה, כאשה צעירה הרגשתי לפעמים שלא אני חווה היות עם בן זוג, אלא סמל גברי אחד רוקד עם סמל נשי (שני), ומידת האושר שלי תלויה במידת היותי דומה ככל שאפשר לסמל עצמו. מה שנקרא - ייצוגית (אמא'לה, איך מילים תמימות יכולות להפוך פתאום טריגר מאיין, וטוב שכך). אני חושבת שיום חג גדול לאדם הרוצה להכיר את עצמו הוא יום בו הוא מצליח להבהל מהצורה האנושית - יד שנרדמה כשישנה תחתיו לפנות בוקר - כל הזדמנות לחגיגה היא מבורכת. ואני מדברת על בהלה אמיתית ועמוקה. האם ניסית? ואיריס, אני קוראת כל מילה שלך. קטן עלי לדפדף שני קליקים בחיפוש אחר התבונה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|