14/6/2002 19:15
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
סיגל יקרה, לידה וסיפור למופת
|
כותרת:
|
אני מרגישה די לא בנוח כאילו אני 'מחלקת ציונים', והתלבטתי קשות איך להכתיר את יצירת המופת שלך... לקחתי חירות לבסוף, נשענת על אמירתך ש'הא לכן' (הנשים שלפני הקוראות בהתלהבות סיפורי לידה). האם מסתמן קשר בין יכולת כתיבה נפלאה ולידה כנ"ל? באנגלית, למשל, יו אקספרס (את התינוק שלך החוצה). זה לא מצחיק, ובוודאי שאיני מתכוונת לדברים כפשוטם. גם בלידה הראשונה שלי ידעתי לכתוב חיבורים לא רע, והיה זוועה. יותר ויותר נדמה לי שהלידה של מי שחרשו את רשת הידע בתוכן או מחוץ להן, כאילו ארגו לעצמן לידה פשוטה ונפלאה. אני משתמשת במילה 'מטריקס' כשאני חושבת על זה - מטריצה, בדיוק כפי שהיא נתפסת בסרט המצוין הנושא שם זה. כאילו טווית או רקמת במו נוירונייך את חדר הלידה - זירת התהילה בה נשזרו חוטי השתי של אמונותיך אל בין קוי הערב של 'המציאות'. וסטיבן קינג כבר אמר שהמוח הוא שריר המניע את העולם. הנה לוקחים אותי השתי והערב לסיפור הלידה של דנה http://www.leida.co.il/message.asp?qt=6119 שקוים חזקים קושרים בין שלה לבין שלך. דור חדש של סיפורי לידה פקוחי עיניים, יפים ואמיצים ופשוטים, בין כתלי בתי חולים. כאלו שלא רק סומכים על המזל הטוב, ושהשם ישמור כי 'שומר פתאים', אלא מתוך שיוויון מלא בתהליך ההירקמות של אותה התרחשות. ברכות על היותך אשה פורצת דרך עבור אחיותיך. לא ניתן להיות פה יותר מדי סנטימנטלית. הסיפור שלך כה חשוב, כמשענת, לבסס עליה מציאות שלמה עבור נשים שעומדות לפני לידה מודעת, או שחטאו בידע, ולנקותן מכל אשמה. סליחה על הטון האזוטרי. לתפיסתי, המוסר נוטל חלק אסטרונומי ברקימת הלידות שלנו, ואנו חייבות להגיע אל באר המים החיים כדי לדעת בכל נים בנפשנו שמגיע לנו ללדת טוב, שאנו ראויות וחפות מפשע. הרקמה שפרשת לא תסולא. תודה ומזל-טוב בשפע.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|