לגבי הילדים . אין לי שום כוונה למנוע ממנו לראות את הילדים , מצידי יום יום . לצעיר , הוא מעולם לא היה "אב השנה" . לקחת אותם פעם בשבוע בלבד היתה בקשה שלו , בטח לא רצון שלי . הוא מעולם לא היווה עבורם גב, משענת , אוזן קשבת ותמיכה. כמעט ואינו מפרגן ומעודד , מבחינתו , בהוויה שלי , הם סוד של "נטל" עבורו , ואני מאד נזהרת כשאני רושמת זאת , אבל למערי זה מה שאני כאמא מרגישה ורואה , ואגב , לצערי הרב מאד גגם הילדים חשים בכך. כשהייתי מבקשת ממנו לבוא מהעבודה קמצ יוצר מוקדם (סביב 18:00 , אלק "מוקדם") היה מתעצבן ואמר לי : "אל תהיי המצפון שלי"....
מעולם לא היו לו "מעצורים" על מילים שיוצאות מפיו , גם אם זה על/ליד הילדים ... הם חוו אין סוף פעמים "נטישה" על-ידו , אכזבה (הבטחות שהבטיח ולא קיים).. כפי שכתבתי , רחוק מלהיות אב השנה.
העצוב שבכך , שמי שהיה מסתכל מהצד היה בטוח שמדובר בבעל/אבא מדהים... הרי זה בדר"כ ככה , לא ?
|
תוכן התגובה:
|