|
21/7/2002 00:56
|
כרמית_מ
|
מאת:
|
|
עוד על המחקרים בנוגע לעכוז
|
כותרת:
|
מצד אחד, ישנו המחקר המפורסם שהופסק באמצע, ומצד שני ישנם מחקרים אחרים, שמראים אחרת (ומאוחר לי כרגע מדי למצוא את הלינק. הוא כבר קושר פה, נדמה לי בהודעה של ADI). כנראה שההבדל הוא (כרגיל) בין הגישה הרפואית, ואפילו אצל רופאים טובים ומנוסים, לבין הגישה המיילדותית, אצל מיילדות מנוסות במצג עכוז.
3-4% מההריונות מסתיימים כשהעובר במצג עכוז. בעבר הלא-רחוק, במרבית המקרים לא זיהו את זה לפני הלידה, וגם אם כן, לא ממש היה מה לעשות (קיסרי היה מיועד להצלת עובר במקרה של מות האם). זה נראה לי די מוזר שלידה כזאת לא תהיה לידה נורמלית (גם לידה שבה העורף לאחור במקום לפנים היא קשה יותר בפוטנציאל, ועדיין נורמלית).
סיכון ישנו תמיד. בכל לידה שהיא, ובכל חיים שהם. השאלה המרכזית בעיני היא איזה מחיר אנחנו מוכנים לשלם "ליתר בטחון". וזו שאלה שהתשובה עליה היא אישית.
סליחה אם אני נותנת דימוי מעולם אחר, אבל ככה אני מרגישה. אני מכירה אנשים שכל כך מפחדים להפגע ושהלב שלהם ישבר, שהם לא נותנים לעצמם להתאהב. בעיני, ההפסד הוא גדול מדי. הם חיים כל חייהם "ליד החיים". מסתדרים, לחלקם אפילו יש חיי מין סבירים. אבל בעיני, מי שלא מרשה לעצמו להתאהב, מפסיד את החיים עצמם. אז נכון, מי שמתאהב גם מסתכן. הלב שלו עלול (ובמקרים רבים מאד זה גם קורה. הסטטיסטיקה כאן היא הרבה יותר מאשר של מוות בלידה...) להשבר לרסיסים. להגיע לתחתיות היאוש. אבל עד אז הוא חווה גבהים ותחושות שאין שני להן. הוא חי. בשבילי (וזה כמובן לא מחייב אף אחד אחר, אם כי אני מתרשמת שאני לא לבד) קיסרי הוא לוותר על החיים. לוותר על התחושות, על אלוהות הבריאה, על חווית הלידה. כל מה שאני יודעת עליה זה מסיפורים. אני באתי, והוציאו לי את הילדים. לא היה בזה שום רגש. ואני יכולה להיות האמא הכי טובה שיש, עם הילדים הכי נהדרים בעולם (החלק הראשון לא, אבל השני מתקיים (-; ) ובכל זאת יש כאן בור. בחיים, לא רק התוצאה חשובה. גם הדרך אליה.
סליחה על ההשתפכות, והדימויים. יהיה מי שיקרא לזה פלצנות. לבריאות. אבל אלו תחושות שמלוות אותי, ורק עכשיו מקבלות מילים.
אם היתה אפשרות לוותר על ההריון והלידה, ולגדל עוברים משלב ראשוני באינקובטור משוכלל. האם הייתן מסכימות? האם הייתן מוותרות על החוויה הזו, שנקראית הריון ולידה? וכן, אני לוקחת בחשבון את כל המכאובים וה"צרות" שמתלוווים, אבל גם את התחושה שנוצרים בך חיים, את ההתרגשות של להרגיש אותו בועט, ואת חווית הלידה.
אני לא רוצה לוותר. אני רוצה להרגיש. להתאהב, להתייאש, לסבול ולהמריא. אני רוצה לחיות, לא להעביר את החיים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
