|
30/7/2002 09:35
|
נירה
|
מאת:
|
|
תגידו שהכל יהיה בסדר.... ))-:
|
כותרת:
|
אני מרגישה שהריון הזה מעמיד אותי בנסיונות עד הרגע האחרון. בערך בשעה 2 בלילה, הגעתי לצירים כל 6 דקותהכל פשוט זרם, הרגשתי כריות מסביבי שנושאות אותי לאן שצריך ואז... ההורים שלי הגיעו. ולאט לאט הצירים פשוט הפסיקו!!! לא יכותי לסבול את הפטפוט הבלתי פוסק של אבא שלי ואת המבטים הבלתי פוסקים של אמא שלי (הכל מאהבה...) ישנתי כל הלילה בחוץ על הנדנדה כדי להיות קצת לבד והרגשתי את הצירים שלי, האהובים שלי, חומקים ממני. ולעמוד מולם אח"כ טרוטת עיניים ולנסות להסביר למה אני לא נוסעת כבר לזירוז, למה לא בא לי לדבר עם אף אחד, למה בא לי פשוט להיות לבד ולמה יש קשר בין עצירת התהליך לנוכחותם. שלחתי אותם הבוקר לחמי וחמתי, אמא שלי עם מבט נעלב ואבא שלי בכלל לא מבין מה הקטע ולמה הם לא יכולים להיות חלק מה"עסקת חבילה" (כדבריו) אני ממש עם דמעות בעיניים. מנסה לבנות לי מחדש את הצירים (בינתיים הם מגיעים כל חצי שעה). הייתי שם, כבר ראיתי את הקשת בענן, איזה תסכול.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|