פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

28/9/2002 08:30 כלבובה מאת: כבר מזמן תיכננתי לכתוב על טראומת "לאחר הלידה" שלי כותרת: אני עדיין מרגישה שלא התגברתי על הטראומה שלאחר הלידה, ובעצם לא יודעת איך אשתחרר אי פעם מהתחושה החזקה של חוסר האונים הבהלה והעלבון שהיו מנת חלקנו אחרי הלידה. בכל פעם שאני נזכרת בזה אני כאילו חווה את זה מחדש, ועברה גבר כמעט שנה. דווקא הלידה (וזה שהסתובבתי אחרי ניתוח קיסרי!) הם לא מה שהיקשו עלינו אלא חוסר העזרה והיחס המתאים מצד הסובבים לאחריה. אני לא אשכח שחזרנו הביתה עם אילון לבית ריק(!!!), נכון שהיו פרחים ואוכל במקרר, אבל אף אחד לא חיכה לנו בבית, אף אחד לא עזר קצת ונתן לנו קצת הנחיות וביטחון לגבי הטיפול בחייזרון החדש, אף אחד לא בא לצלם בוידאו את המפגש של פנדה איתנו ועם אחיה החדש, (כפי שביקשנו לפני כן) פינת ההחתלה לא היתה מסודרת וחייזר רץ איזה שבעים פעם לסופרפארם לקנות מוצרים שונים (שבדיעבד היו מיותרים לגמרי ונזרקו - כמו טבליות לעיקור הבקבוקים..). תוסיפי לזה את ההנקה שלא הסתדרה ואת הריצות אחרי משאבה "כמו של בית חולים", את המסטיטיס עם החום הגבוה שבוע לאחר שחזרתי הביתה,(ובכי היסטרי ורגשות אשם מחשש שלא אוכל להמשיך לספק חלב) שמונה שאיבות ביום מסביב לשעון (גם בלילה), לילות ללא שינה - ותביני למה אני עדיין בטראומה. בנוסף - חודשיים שלמים ישבתי בבית ולא הוצאתי את האף החוצה! גם בגלל השאיבות וגם בגלל חכמים כמו אבא שלי שאמרו לי כל הזמן "בשביל מה לחפש צרות, מספיק שאילון יתעטש לך פעם אחת ולא תהיי שקטה", וגרם לי להימנע בכל מחיר מהסיכון הנורא. בזמן שחברות היו כבר עצמאיות ויצאו עם התינוק, טיילו איתו הלכו לקבוצת תמיכה (אני כל כך מצטערת שלא הלכתי!), הייתי עדיין בבית, לא ידעתי בכלל איך קושרים את הסלקל, ידעתי רק לשאוב שמונה פעמים ביום. ודווקא לפני הלידה נתתי לאמא שלי לקרוא את המאמר (המעולה באמת) של רותי "השיבה הביתה". אני זוכרת שההתוודעות הראשונה שלי לאתר, עוד לפני שגיליתי את הפורום, היתה למאמר הזה, והוא כל כך הרשים אותי ונגע בנקודות שידעתי שיהיו בעיתיות, וכבר אז כתבתי לרותי מייל תודה על המאמר. נתתי לחייזר לקרוא והוא חזר וחיבק אותי ואמר שעכשיו הוא מבין סופסוף ממה אני פוחדת לקראת הלידה (ידעתי עם מי יש לי עסק במשפחה..)והוא יעשה הכל כדי לעזור, והוא אכן עשה. נתתי לאמא שלי לקרוא והיא אמרה: "נו, אז מה זה מחדש, ברור שצריך לעזור אחרי הלידה". ובסוף באנו הביתה לבית ריק, לא היתה לנו שום עזרה בהתחלה, וכשאמא שלי כן באה היתה מסתובבת "בין הרגליים" ללא כל כוונה א מ י ת י ת לעזור אלא כאילו כדי להראות שבאה, וזה כמובן היה מוציא אותי מדעתי וגורם לי להתפרצויות זעם שפורשו כ- "היא יוצאת מדעתה אחרי הלידה". אחר כך היתה עושה לי טובה גדולה ובאה "רק לשאיבות", כי זו היתה נקודת התורפה הגדולה, הייתי שואבת ולא יכולה לטפל באילון באותו זמן (והייתי חייבת לשאוב, הציצי התפוצץ דלף וכאב, והיה את איום המסטיטיס שכבר חוויתי), וביקשתי שרק תבוא להשגיח עליו כשאני שואבת. היא היתה באה ומתאיידת בשנייה שגמרתי לשאוב. מבלי לשאול אם אכלתי, אם אני רוצה להתקלח... כמובן שהיתה מנסה לשדל אותי להפסיק את השאיבות, כי בשביל מה, וזה מוגזם, וזה "אופנתי", וזה כל כך מקשה.. (גם עליה כמובן..). וכל פעם היתה מזכירה לי- "לא אמרת שבגיל חודש תפסיקי? לא אמרת שבגיל חודשיים?" חוץ מזה פנדה, פנדה המסכנה היתה יושבת על הספה ומתחזה למתה, היו לי רגשות אשמה נוראים לגביה (ובצדק, היא מאוד סבלה בהתחלה), פתאום לא בילתה איתי בחוץ כל היום כפי שהיתה רגילה, אלא היתה ספונה בבית, וכשאילון היה נרדם הייתי יורדת איתה לחצר לדקה בדיוק וחוזרת הביתה. מליון פעם התחננתי שיבואו קצת לטייל איתה, כל פעם הבטיחו לי ולא קיימו. ההורים של חייזר - הם בכלל עשו ברוגז כי העזנו ברוב חוצתנו לבקש שאמא שלו לא תבוא ליום הניתוח בבית החולים.. פשוט לא רצינו אותה שם, היינו מספיק לחוצים ומתוחים גם ככה, ולא רצינו את נוכחותה המעצבנת ברקע. בתגובה קיבלנו ברוגז של כמה חודשים, טלפון הם לא הרימו לשאול מה נשמע ואם אפשר לעזור,(שלא לדבר על עזרה ממשית) כל כך גדול היה העלבון. אה כן, ותמיד יש את התירוץ הנצחי של "גרים רחוק" (בקרית אתא, ואנחנו בגבעתיים) שמאפשר לשבת שם ולא לעזור אפילו בחלקיק קטן של עזרה. זהו, אחרי חודשיים בערך עשיתי להורים שלי "ברוגז" ולא דיברתי איתם בערך שבועיים, הם גם לא ראו את אילון בזמן הזה, ואח"כ דיברנו איתם חייזר ואני והבהרתי להם כמה אני נעלבת מהיחס, או יותר נכון מחוסר היחס. הם לא הבינו מה אני רוצה, הרי הקפידו להביא לי אוכל כל התקופה הזו, ומה בכלל כל כך קשה, אבל מאז הם באמת משתדלים מאוד להשתפר, אמא שלי באה באופן קבוע פעמיים בשבוע אחה"צ לעשות בייביסיטר ועוזרת הרבה. ובכל זאת אני לא מצליחה להרפא מהטראומה של החודשיים הראשונים. המשפט "כשנולד תינוק נולדת גם אמא" הוא כל כך נכון, וכל כך חשוב לרפד את האמא בביטחון אהבה ועזרה בהתחלה. אני גם מאמינה שזה משליך על הקשר שלה עם התינוק, על ההתחברות שלה אליו. אני זוכרת שבחודשים הראשונים היתה לי בעיה להרדים את אילון. חייזר תמיד הצליח ואני לא. הייתי פשוט בחרדה מהרגע שאשאר איתו לבד ואצטרך להרדים אותו. אני בטוחה שזה תוצר של הטראומה ההיא, הייתי פשוט קפואה ולחוצה, והוא לא. אני בטוחה שאם לא הייתי במין מאבק קיומי שכזה בהתחלה, הכל היה הולך הרבה יותר חלק. אני לא אשכח בחיים את נטלי מהפורום שבאה כמה ימים אחרי הלידה הביתה, הראתה לנו איך רוחצים את אילון בדפני (לא הצלחנו לבד בהתחלה..), נתנה קצת עיצות מועילות ועזרה. זה כל כך עזר ובעיקר חימם את הלב בהעדרה של עזרה כזו מהבית. ההורים שלי פשוט צפו במתרחש מבחוץ, לא ניסו להיכנס לתוך התמונה וממש לעזור, להיות מעורבים. וגם הפורום כמובן היווה עזרה גדולה ותמיכה, שלל העצות שקיבלתי כאן, העובדה שיכולתי לצלצל לעידית באמצע הלילה ולקבל הנחיות בכל שעה - אין לי מושג איך הייתי שורדת בלי זה. בטח הייתי היום עמוק בתוך דיכאון אחרי לידה. אני מאוד מקווה שבפעם הבאה אצור לעצמי חוויה מתקנת, שהכל יהיה הרבה יותר פשוט וחלק. תודה על ההזדמנות לפרוק.. תוכן התגובה: תגובות נוספות 27/9/2002  16:58 ומתפרצת לעצמי עם הודעה לאסתית - בואי נדבר על זה בכל זאת, מה את אומרת ? המייל שלי מצ"ב. מחכה לשמוע ממך. (ל"ת) - זהר 27/9/2002  18:35 אולה זהר יקרה, אהבתי כל מילה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 27/9/2002  20:39 זהר, את מזכירה לי כמה אני מתגעגעת אליך, - תמי 27/9/2002  20:40 מצטרפת לתשואות, הריוניות - חובה לקרוא, כל מילה זהב - דיאנה 27/9/2002  22:10 זהר - הקול השפוי, העמוק והמכבד שביננו - יסמין 27/9/2002  22:59 מצטרפת לכל האהובות במחמאות לזהר (ל"ת) - ענבל ל 27/9/2002  23:10 זוהר, כולי הזדהות... - שירי 28/9/2002  00:11 אחחחחחח.......... זהר יקירתי....מצטרפת למחיאות הכפיים. רותי - להלאים ומיד למדור 'השיבה הביתה'! (לת) - פולינה 28/9/2002  01:14 זהר - מקסים , אבל יש גם צד שני... - שרי 28/9/2002  09:57 כלבובה יקרה, אין לי מילים חכמות לומר לך - שפירית 28/9/2002  10:04 תודה לזהר ולכלבובה - סאלוש 28/9/2002  10:16 החלק הקשה ,אבל בלתי נמנע........ - טלי ר 28/9/2002  10:50 אוי כלבובה יקירה זה בדיוק זה - איך הן היו באות ומסתובבות בין הרגליים - זהר 28/9/2002  11:15 זהר - את כל כך צודקת - כלבובה 28/9/2002  11:23 יש לי באינטואיציה ואני לא יודעת למה - הגר 28/9/2002  11:23 זהרי- נשיקות, ושרי- - לירון 28/9/2002  11:23 זהרי- נשיקות, ושרי- - לירון 28/9/2002  11:26 לא תמיד זה כך - תיתי 28/9/2002  11:39 זהר - סיפור איקאה - תמי.ד. 28/9/2002  13:37 אח, זהר יקירה, המיטיבה כל כך לכתוב… כמה מילים לכלבובה וים של הגיגים (ארוך) - אסנת ש. 28/9/2002  14:28 אוסי אהובה, למי אם לא לך מגיעה אמא שהיא ברכה גדולה... ברור שלכל אחת "מגיע" אבל את בשבילי משהו מיוחד. ולהגר - זהר 28/9/2002  14:35 בהמשך לפולינה ובשיא הענווה - רותי, אם תרצי אני בלי בעיה מסגננת ומרחיבה היריעה, למען יראו וייראו... (ל"ת) - זהר 28/9/2002  14:53 לאסנת, אחת הסיבות לקשר השתיקה - כלבובה 28/9/2002  18:39 פונקציה של תינוק... אהבתי :) (ל"ת) - סאלוש 28/9/2002  19:18 רק להוסיף בנושא ריפוד הקן: אותי אמא שלי שלחה לפסיכולוג כי "לא יתכן שתבכי אחרי הלידה! משהו לא בסדר!" (ל"ת) - שרון-ש 28/9/2002  20:33 וואו בנות... כל הדיון הזה - 'גזור ושמור' אחד ענק. (ל"ת) - פולינה 28/9/2002  21:22 באמת דיון מדהים, - אנט 28/9/2002  21:53 נכון כלבובה, אף אחת מאיתנו לא רוצה להיות "משביתת שמחה" - אסנת ש. 28/9/2002  22:13 וואלה בנות, החזרתן לי נשכחות לתודעתי - איריס גוב 28/9/2002  22:43 מותר לנתץ מיתוסים? - הפעם אנונימית 28/9/2002  22:55 אנונימית, נהדר! איזה כיף לקרוא (ל"ת) - אנט 28/9/2002  22:59 אנונימית יקרה, למה בעילום שם? תפרגני לעצמך - אסנת ש. 28/9/2002  23:30 ואווו איזה דיון מדהים! - ריש הכלה הלא קלה 29/9/2002  01:55 אגזור ואשמור כדבעי - זהר יקרה, סילוופלה! - רותי קרני הורוביץ 29/9/2002  09:05 נעה נולדנו באותו יום - Adi 29/9/2002  12:38 ועוד הערה על קשר השתיקה הכפוי, ולמה אני ממשיכה בו (חוץ מפה) - ורד 29/9/2002  13:08 על תמיכה - נועה ברקת 29/9/2002  14:21 וגם - וואו ריש - זה מה שאימא שלך עשתה? - ורד 29/9/2002  15:50 אין לי מה להוסיף על הדיון המדהים הזה... אבל להגר.... - ליאת 30/9/2002  00:49 ורד, - ריש 30/9/2002  11:46 נהניתי מהדיון וגם... - שרי 3/10/2002  22:50 באיחור מופלג... המון תודה לזהר, איריס ורותי על מילותייכן (ל"ת) - אסנת ש.

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש