28/9/2002 11:39
|
תמי.ד.
|
מאת:
|
זהר - סיפור איקאה
|
כותרת:
|
פשוט העלה חיוך עצום מאוזן לאוזן על פניי (גם עכשיו תוך כדי דיבור/הקלדה אני כולי חיוכים). מזכיר לי את השבוע בו הלכתי לחפש בגדים לחגיגת הבריתה של ביתי. הסתובבתי עם אמא שלי בשילב כדי למצוא לה את הבגד המקסים שלא יראה קיטשי מדי, אבל בכל זאת יהיה הכי יפה שבעולם. בקיצור עוד אנחנו מסתובבים והקטנה רוצה לאכול, והרי ברור כי בשילב (בקניון הזהב בראשל"צ) יש חדר החתלה והנקה. אבל אני מצטערת , בחדר בגודל חצי מטר ששני שליש ממנו מכסה פח ענק לחיתולים שמדיף ניחוחות בלתי נסבלים (זהו פח רגיל ולא פח חיתולים) לא אני וגם לא הקטנה שלי הרגשנו נוח לאכול! אז בלי הרבה חושבים המשכנו לפינת הריהוט בחנות (שידות ומיטות) ושם לא רחוק מזוג צעיר ונפעם שבא לחפש ריהוט לפצפון שעוד נח בבטן אימו, התיישבתי על כסא והתחלתי להניק. אפרופו, אני כולי תקווה שמדינתינו היקרה תתחיל ליישם ולא רק לצאת בהצהרות של קידום הנקה. למה רק בארה"ב בכל שירותים (ואפילו בשירותי גברים ) יש פינת החתלה ובכל קניון יש פינת הנקה מסודרת ונעימה???? בקרוה אצלינו!!!!
נ.ב. - לגבי משכב הלידה, והעזרה , או העזרה. אני חייבת להודות (תרתי משמע) שזכיתי באמא עוזרת אמיתית , שהביאה לי אוכל מוכן מהבית (כי לא רציתי ריח בישולים וטיגונים) שעודדה אותי להיכנס להתקלח באמצע היום בכל רגע שהיתה איתי, ושחשוב מכל - לקחה שבועיים חופש מהעבודה פשוט להיות ולעזור. למי שיכולה אני ממליצה בחום ואפילו לדרוש מאמה להתמסר לביתה ולנכד/ה שלה למען הבריאות הנפשית של כולנו , למען הזוגיות של ביתה וכמובן גם בשביל ההנאה הפרטית שלה - אבל שוב רק אם זה מה שאתן באמת רוצות
וסליחה על האורך - אופפפס לא התכוונתי, כנראה שקצת השתפכתי...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|