28/9/2002 21:53
|
אסנת ש.
|
מאת:
|
נכון כלבובה, אף אחת מאיתנו לא רוצה להיות "משביתת שמחה"
|
כותרת:
|
אבל אני עדיין מאמינה, ומנסה ליישם עם חברות שלי ועם קרובות משפחה, שהדברים צריכים להאמר; בעדינות ובסבלנות, לא להישמע כנביאי זעם, אלא פשוט להציג בעדינות המירבית את ה"יום שאחרי" והתחושות שיכולות לעלות, את הבכי שפתאום מגיע משום מקום וממלא כל פינה בנשמה. טוב, אני לא אמנה את הכל, מישהי עוד תתיאש פה... בקיצור, אני מנסה להגיד שצריך לדבר ולא להעמיד פנים שהכל נפלא ומדהים.
ולשרי, בטח שזה לא חייב להיות ככה, החיים מלאים גוונים, תינוקות שונים, אמהות שונות, אבל צריך לדעת על זה ולא להתכחש לאפשרות.
מאחלת לכולנו קנים מרופדים היטב והמון אהבה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|