כשאני נוסעת באוטו והתינוקת של בוכה ולא רוצה להיות באוטו אז או שאני אנסה להרגיע אותה עם מוצץ או משחק, ואם זה לא הולך אני אעצור בצד וארגיע אותה ושוב אנסה לשים אותה בכיסא, ואם גם זה לא ילך אני פשוט אחזור הביתה. אני לא אוהבת את השליטה הזאת שיש לנו על התינוקות שלנו, אנחנו מחליטים בשבילם איפה הם יהיו גם אם הם לא רוצים. הבכי הוא הדרך שלהם לומר לנו משהו אז אפשר לתת להם לבכות ולאלץ אותם או פשוט להקשיב ולנסות לפתור את זה בדרכים אחרות. לגבי חינוך - יש שיר שבעצם מכיל בתוכו את כל מה שאני מאמינה בו:
ילדיכן אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם. תנו לילדכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם, כי להם הגיגיהם. גופם ישכון בבתיכם, אך לא נשמתם כי נשמתם מסתופפת בבית המחר - שם לא תוכלו לבוא אף בחלומותיכם. אפשר לכם לחפץ להיות כמותם אך אל לכם לעשותם כמותכם, כי החיים פניהם קדימה לא אחור, והם לא יתרפקו על האתמול.
|
תוכן התגובה:
|