פעמים כה מועטות אנו שומעות על לידה ללא כאב, שצריך מאמץ עליון כדי להגיע עד קצה המציאות ולחזות באפשרות הזו, היקרה כל-כך. כן, קראתי שכאב, כאב אדיר, אך בכל זאת, חלק מהתהליך, שעלול להיות תופת אצל אחדות, עבר בלעדיו. זו אבן יקרה, שיש לשמור מכל משמר ולשבץ דרך קבע במחשבות, כמו שמשבצים בטבעת או בענק יהלום. תודה בשם כל הנשים שהעלית אותה ממעמקים. נקודה אחרת שהעלית, ושאני מוצאת בה מפתח בלתי יסולא היא הכעס. הלכת לאמבטיה כי כל-כך כאב, וכעסת שהם, השניים מן הסתם אישך וקרול המיילדת לא היו מסוגלים לעשות כלום כדי לקחת ממך את הכאב. האם תוכלי לפרט בנקודה הזו? לגלות עוד מעט? ואיך היית מתארת את הכאב? אם הבנתי נכון הפתיחה, רובה ככולה לא כאבה וגם ההכתרה, גיחת הראש מהנרתיק לא. כלומר, שלב המעבר? בין פתיחה גדולה ופתיחה גמורה והשלב הלא ברור של קצת מעבר קצת לחץ? כמה זמן כאב? איך היית מתארת את הכאב? מה עשתה המיילדת כדי להקל את הכאב? מצטערת שאני אובססיבית בעניין הכאב. והאם היית בטוחה לאורך כל הדרך שאת נשארת בבית? לא עלתה האופציה של ליסוע לבית-חולים? ואיפה היו הבנות? אנא אל תעני על כלום אם לא בא לך, אין לך כוח או מכל סיבה אחרת. אני רואה חשיבות בהעלאת שאלות אלו בפורום כבעלות ערך עצמאי. כל טוב. והעניין עם סהר. כל כך פואטי שהלידה הזו, שמסמלת עבורי קצה חוט לחיבור של אי-כאב, הסתיימה בחיבור הכל-כך נשי לירח. ברוכות הבאות לאוהל האדום.
|
תוכן התגובה:
|