|
16/12/2002 00:27
|
RON
|
מאת:
|
|
בייב מקסימה, עכשיו אני מבינה למה נעלמת
|
כותרת:
|
שלא תחשבי שלא חסרת בפורום עכשיו אני מבינה...
אני רוצה שתדעי שהשערות שלי סמרו מלקרוא את הודעתך. כל כך עצוב לי, בשבילך בשביל בנך ובעלך (למרות שראיתי אח"כ הודעה משמחת בשמך). קשה לי ליעץ לכם ואני גם לא אנסה, אבל אני יכולה לומר שבהחלט אפשר להזדהות עם הקושי ברמה כזו או אחרת. וההודעה שלך גרמה לי להיזכר בימים הקשים או יותר נכון השבועות הארוכים שאחרי הלידה בהם לפעמים אמרתי לעצמי 'עכשיו גם אם אני רוצה להתאבד אני לא יכולה' תארי לך עד כמה הרגשתי אובדן של חופש ועד כמה הרגשתי אחריות כלפי ביתי. האמהות כל כך מורכבת, כך כך דורשת ואני חושבת שזה יותר קשה לנשים מודעות יותר, רגשיות יותר, לעצמן ולסובבים אותן. אני אשמח אם תצרי קשר במייל, אבל באמת רק אם בא לך... לשוחח על הקושי ואולי להחליף רעיונות על איך לשפר את הקושי וההרגשה המיותרת הזו. לפעמים רק מלדבר ולשתף יש הקלה. תזכרי גם שאת יכולה ליצור קשר מאוחר יותר, זאת בהנחה שאת מרגישה כרגע הקלה ולא מתחשק לך להעמיס על הנשמה והראש.
המייל שלי: totobono@yahoo.com
אני מחבקת אותך קרוב לליבי, למרות שאין בראשי את דמותך. לילה טוב לך ולסתיו בן השנה וקצת...וכמובן לבן זוגך
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|