|
16/12/2002 09:51
|
מנסה לעזור
|
מאת:
|
|
גם אצלנו...יש אור בקצה
|
כותרת:
|
בני בן שנתיים. יש לי בת בת 3 חודשים. הבעיות זהות ויותר מזה הייתה תקופה שהבן צ-ר-ח בלי שום סיבה. עד שחברה שלי אמרה לי שאני חייבת להפסיק עם זה (הוא ישן איתנו במיטה ואפילו זה לא עזר להרגיע אותו ליותר משעה-מקסימום). החברה אמרה שבשלב ראשון צריך לתת לו את ההרגשה שלא שווה להתעורר בלילה. כל פעם שבני מתעורר אני אומרת לו בתקיפות "שים ראש. לישון מהר" בפעם הראשונה בחיים שלי שנראה כאילו אני כועסת עליו. והוא פשוט הפסיק לבכות חזר למיטה ואפילו חייך. מוזר. לדעתי ילד דורש שיספקו לו גבולות. (כדי להבין את זה- תתארי לעצמך מצב בו את נמצאת בהיסטריה מוחלטת ואת בליבך מתחננת שיבוא משהו ויעצור אותך כדי שתתעשתי). מכאן שלפעמים כדאי להראות לילד שהמעשה שלו לא טוב. בעלי מרחם עליו כשהו מתעורר בצרחות ודורש ליטופים. אבל: 1-אין לזה סוף. אצלי הבן היה מתעורר כשאני מניקה ומחכה ער עד שאני מסיימת.זה היה סיוט.ותוך כדי הנקה היה מרביץ לי. 2-עדיף לכעוס עליו רק בלילה משאר במשך כל היום בגלל חוסר שינה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|