|
24/12/2002 14:18
|
נירה
|
מאת:
|
|
שפירית, שוב אני...
|
כותרת:
|
פשוט, לא מזמן עברתי את החוויה... תראי, אין הרבה מה לעשות. זה קשה. הוא צודק. אבל, זוהי החוויה שלו והוא צריך לעבור אותה ולמצוא את הדרך לגדול ממנה. אני לא ממש התחברתי לספרים ובייחוד לא בגיל כזה. גיליתי שהמון המון המון אהבה וחיבוקים- עושים את העבודה. חשוב לא לגלוש לפינוק יתר, להמשיך את החיים כמה שיותר כמו שהיו. בטוח שתהיה תקופה קשה, אבל היא תעבור. ועוד משהו חשוב שגיליתי: אני תיכננתי שלאחר הלידה טל תחזק באופן טבעי את יחסיה עם בעלי (הייתי בטוחה שהיא גם תכעס עלי) והאמת גם בניתי על זה. בפועל, גיליתי שבשורה התחתונה רק כאשר אני עצמי התפניתי אליה (מיכאל הוא אשר עבר לידיים של בעלי), היא התחילה להשלים עם העולם. תזכרי שילד צריך את אמא שלו, בין אם הידיים שלך פנויות ובין אם לא, בכל פעם שאת פונה אליו במילה או אפילו במבט, תשתדלי שאותו רגע קטן יהיה מאה אחוז אליו.
נירה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|