אני אומרת שההריון הוא הזמנה להתייחסות אחרת לחיים. תפיסה שבה לא אני מנהלת את העולם שסביבי, אלא זורמת עם איך שהוא מתנהל. אני משווה את זה ל"אמא אדמה" תראי כמה כוח יש לאדמה הזו להצמיח, וכמה הרבה היא מצמיחה, עצי נוי, עצים שנותנים פרי, עצים שהשורשים שלהם מגיעים עמוק, ועצים שצמרתם גואה השמיימה, דשא, פרחים, ירקות. וכל זה מהמהות ה"פאסיבית" שלה כאמא אדמה. היא לא העננים שנוסעים ועוברים יבשות וימים, היא לא הגשם שמגיע ומשקה, היא לא האדם שזורע, או הזרעים שמגיעים עם הרוח, היא לא *עושה* *כלום* ובכל זאת, זה הכוח שלה, זה הצמחים שנובעים ממנה. אם היא היתה מנסה *לעשות* זה לא היה קורה, זה לא היה צומח. להיות בהריון, זה בעיקר לצפות בהשתאות בפלא שמתחולל בתוכך נכון שאת עשית משהו קטנטן כדי שזה יקרה (ובמקרה שלך דומני שאף לא התכוונת) אך מהרגע ההוא, הכל פשוט *קורה* ואת לא בדיוק יודעת איך זה יקרה ומה (בן/בת? תאומים??? איזה צבעים? למי דומה? איזו לידה? איזה הריון מחכה לי?) (איתוש משתעל, מקווה שהבהרתי את עצמי)
|
תוכן התגובה:
|