אחרי סופ"ש ארוך ומרגש בו חגגתי 30 (עוד סיבה לומר אמאל'ה אמאל'ה), ותוך כדי לחץ מטורף של הגשת עבודות ומבחנים.... פתאום הגיע טלפון , מקרן (האחרת הנהדרת) שיש אמא במודיעין שזה עתה ילדה ושאני נידרשת למשימה. לרגע הרגשתי כמו שוודאי מרגיש ג'יימס בונד כשהוא מקבל משימה מהוד מעלתה, התרגשתי. אבל, לחץ/מבחנים/עבודות, אמא שלי אצלי, כי אני קראתי אמאל'ה אמאל'ה, היא באה לעזור לי ובו בזמן אני אלך לעזור לאמא אחרת???? אז זהו שכן!!!!! קודם כל לא אומרים לא למשהו שמאמינים בו, כמו שאני מאמינה בחשיבות פרויקט "אמאל'ה אמאל'ה" ודומיו. וחוצמזה אני יודעת שמקבלים הכי הרבה אנרגיות מלתת, והנה ההזדמנות לעשות זאת. אז היססתי לרגע והחלטתי שכן, אני ארים טלפון לאמא הטריה. מיותר לציין שאני איני מכירה אותה ולהיפך. למען האמת היא אפילו לא משתתפת בפורום שלנו, אבל מי שתציץ כמה עמודים אחורה תגלה את הפניה של הדולה שלה, ואת ההיענות של קרן לעזור. נשמתי עמוק, הרמתי טלפון..... מזכירה. השארתי הודעה , הצגתי את עצמי וקיוויתי מ-א-ד שהיא תחזור אלי. הבוקר חיכיתי קצת והתקשרתי שנית, דיברנו מיד , כאילו אנחנו מכירות שנים, זה הכי מוזר ועם זאת הכי טבעי בעולם. דיברנו, היא ישר ידעה שאני מ"אמא'לה אמאל'ה" כאילו שזה ארגון שפועל שנים, מינימום "מפעל הפיס", חייכתי . (אציין כי אני רוצה להימנע מלרשום פרטים מזהים, למען פרטיותם של ההורים הצעירים והתינוק, אך אספר את חוויותי שלי) היא סיפרה שהתינוק נולד ביום שישי האחרון, וכאן הבנתי שאין מקריות. אם אני חגגתי ביום שישי 30, ובאותם הרגעים היא ילדה והוא נולד, אני חייבת להיות שם עבורם. דיברנו קצת והבנתי שהכי כדאי להגיע לקראת הצהריים,שנעשה לו אמבטיה ביחד, שאתמול הם היו בערב אצל יועצת הנקה, ושבגדול, כצפוי: קשה...קשה... התרגשתי לפני שצילצלתי באינטרקום, וברגע שניפתחה הדלת ידעתי שהכל יהיה בסדר. ניפגשנו. האמא, האבא, התינוק ואני, דיברנו, הקשבתי קצת, הסברתי קצת, הקשבתי עוד . הזזתי כרית פה, כיוונתי כף יד שם, סידנו הכל למקלחת, הוא ינק, היא הניקה ושאבה חלב, האבא האכיל מבקבוק (למען התוהות, ההנקה עדיין לא הולכת חלק, וע"פ עצתה של יועצת הנקה, הם במרתון עידוד ייצור חלב, המלווה בהנקה שאיבות והשלמה מבקבוק עד שהתינוק יתחזק מעט וכמות החלב תתיצב, הם נלחמים , באומץ ובנחישות על ההנקה, וכולי הערכה על כך!!!) סידרנו הכל למקלחת מודרכת, קילחנו אותו, הלבשנו אותו, הוא היה מדהים וקסום, הביט לכל עבר במבט מסוקרן ומרותק. הוא ינק עוד קצת ואז שלחתי את ההורים העייפים לאכול משהו , וישבתי לי כרבע שעה עם תינוק מדהים על הידיים, סיפרתי לו שהוא ואני לא מכירים אבל נולדנו באותו היןם, ואיזה כיף זה יומולדת בקיץ , ושרתי לו איזה שיר. קצת בזיופים.... הם אכלו , היו רגע לבד, וכשהלכתי, הוא בדיוק נרדם והם עמדו לתפוס איזה תנומה , מהר - לפני ההנקה הבאה. הספקנו להחליף מספרי טלפון, להתחבק ולברך אותם שוב, הייתי שם כ-3 שעות שעברו כרבע שעה, והלילה בוודאי יהיה לי הרבה יותר מזה ללמוד, אבל על איזה אנרגיות!!!!! אני מקווה מכל הלב שבאמת עזרתי להם , ושהם מרגישים מעט יותר בטוחים, בצעדים האלה הראשונים, שאנחנו עושים בדרך להורות. אני קיבלתי מזה ה-מ-ו-ן!!!!!!! אני מאושרת שקרן "הזעיקה" אותי, ושקרן וענת לא רק חשבו ודיברו אלא קמו ועשו. חיזקו ואימצו. אני מצרפת לינק למידע על הפרויקט http://leida.co.il/message.asp?qt=22124 פרויקט שהולך ונרקם ומייצר רגעים לנצח. רגעים בחיים אמיתיים של אנשים אמיתיים. מי שעוד לא התפקדה מוזמנת לעשות זאת, ובמיוחד הריוניות , שאולי עכשיו בטוחות שהן הכי מוכנות בעולם, והכל מוכן ומזומן, אבל בכל זאת אולי כדאי שתהיה שם עוד אמא. אמנם אמא יש רק אחת , אבל אמהות יש רבות . זהו , אני אמנם -בנתיים- אמא לאחת, לרוני פוני שלי, ש-כולה בת שנה וחמישה חודשים, אבל היום לרגע הבנתי את זה אחרת. תודה לאמא ולאבא של התינוקי המקסים שקיבלו אותי אל ביתם, בזמן הזה, האינטימי, של פחות משבוע אחרי לידה, ושנתתם לי לתת לכם. שלכן- יעל.
|
תוכן ההודעה:
|