כבר עשרה ימים שלא נכנסתי לפורום ויש כ"כ הרבה בנות חדשות ואני כבר כמעט לא מכירה אף אחת ! לא נורא נכיר בהמשך. אז לכולן הנה סיפור הלידה שלי שהתרחשה בבי"ח שיבא בתה"ש, בתאריך 30/1 בשעות הבוקר ובליווי מיילדת פרטית. לפני שאתחיל אני רק רוצה לציין שכל מי שמפחדת ממה שיבוא בהמשך אני ממליצה בחום להמשיך לקרוא ומאחלת לכולכן לידה כמו שלי !. אז ככה: במשך היממה שלפני הלידה היו לי מיני הפרשות לא ברורות, חשדתי שאולי זה הפקק הרירי אבל כפי שלמדתי בקורס הכנה ללידה הוא לא בהכרח מבשר על לידה קרבה, לכן פשוט התעלמתי. התעוררתי בלילה של ה - 30/1 בשעה 5 בבוקר מכאבים בגב וקצת בבטן. חשבתי שאני פשוט צריכה ל"התרוקן" אז הלכתי לשרותים וחזרתי שוב לישון. התעוררתי כשעה מאוחר יותר והרגשתי מין "פלופ" כמו משהו פקע ממני ואח"כ זרימה קטנה למדי, לא תיארתי לעצמי שזו ירידת מים (לא היה לזה ריח של זרע בכלל!) חשבתי שזה כנראה הפקק הרירי או שוב ההפרשות ההן. חזרתי למיטה, אבל הפעם כבר לא יכולתי לישון וניסיתי לתזמן את הצירים, הם הגיעו כל 10 דקות בערך. זה לא היה ממש כמו שעון ולכן חשבתי שהם עדיין לא סדירים. שלחתי את הבעל לעבודה כרגיל ואמרתי לו שנהיה כבר בקשר יותר מאוחר. בשעה 8:30 בערך, הכאבים התחילו להתחזק וכבר לא הצלחתי למדוד אותם כי הם פשוט התחילו לבוא אחד אחרי השני, בלי הפסקה בכלל! בשלב זה אמא שלי כבר הגיעה ועשתה לי מסז' בגב התחתון - מה שעזר לי פלאים - ואני כל הזמן מנסה למשוך את הזמן , כי הרי הבטיחו לי שלידה ראשונה לא יולדים בבית ושכדאי להישאר בבית כמה שרק אפשר. לקראת השעה 9:15 אמא שלי כבר התחילה להילחץ והחליטה שזהו זה, נוסעים לביה"ח, מקסימום יגידו לנו לחזור יותר מאוחר. הגענו לביה"ח בשעה 10, חיברו אותי למוניטור, מדדו לחץ דם וחלבון בשתן. ואני מנסה להיות גיבורה וכל הזמן משננת לי בראש "זה עדיין לא הצירים החזקים באמת ושאני סתם מתפנקת!" בקיצור, הגיעה המיילדת בדקה אותי, ובישרה על פתיחה של 8 (!!!) ס"מ. לא ידעתי את נפשי מרוב אושר וגאווה על ששרדתי את החלק הקשה בבית (וזה לא היה כ"כ קשה. באמת) במצב כזה היה ברור לי שאני מוותרת על אפידורל. הכניסו אותי לחדר לידה בשעה 10:30 והגיע המיילד הפרטי המגבה (כי המיילדת שבחרתי היתה במשמרת באותו זמן אבל היא עדיין קפצה לראות מה העיניינים איתי) שבדק אותי והכריז על פתיחה מלאה והתחלת שלב הלחיצות ובשעה 11:30 התינוקת המקסימה שלי כבר היתה בחוץ, מונחת עלי, כ"כ יפה! לסיכום בנות, לידה ראשונה במשקל 4.035 ק"ג ועם 4 תפרים בלבד ואני אומרת דייני. היום 10 ימים לאחר הלידה, התפרים כבר נמסו ולא כאבו נורא בכלל, הבטן כבר ירדה כמעט לגמרי ומתחיל להתרקם לו סיפור אהבה נפלא ביני ובין גלי המתוקה שלי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכולכן על התמיכה הנהדרת במהלך ההריון, על הפורום המדהים שקם פה ועל האתר שתרם לי המון מידע שלא היה לי מאיפה לקבל. ולבסוף לשני המיילדים שלי, אביבה שלא יכלה להשתתף באופן פעיל כי היתה במשמרת אבל דאגה לי כל הזמן מהרגע שהגעתי לביה"ח ועד עכשיו ולמשה המיילד המדהים שאין מילים לתאר את גדולתו ומקצועיותו!
להתראות בפורום ובהצלחה לכולן ! ענת.
|
תוכן ההודעה:
|