 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 27/9/2002 21:58 | אמא חדשה | מאת: |
|
הלידת בית שלי המדהימה (ואחזור עליה אלף פעם אם אפשרי!) |
כותרת: | |
|
רינה נולדה ביום חמישי, ספטמבר 19, 2002 ב23:30 התאריך הלידה המשוער היה בספטמבר 7. היה לי צירונים אבל לא משהו מי יודע מה חזק. היתי קצת מתוחה ביום התאריך המשוער ולא ידעתי אם תהיה לידה היום או לא. נחתי קצת בצהרים וקיבלתי תובנה מהתינוק שברחמי "למה לנסות לידה ואגינאלית אם את רוצה בדיוק בתאריך הזה דוקא? הבנתי שהכונה שאם אני רוצה שיולד דוקא היום, זה יהיה אפשרי רק בקיסרי :) אז מה עשיתי? נקטתי בשב ואל תעשה, כלומר לחכות. סוף כל סוף יצא לי הפקק הרירי ביום שני בבוקר ספטמבר 16. הצירונים התחזקו. כל הזמן יצא לי הפקק הרירי עד ליום שלישי בבוקר ספטמבר 19. קמתי בבוקר ומצאתי קצת דם. היו לי התכוצויות, וכאבי מחזור בבטן התחתונה. סוף כל סוף ידענו שהתינוק יבוא היום! היו לי הרבה צירים חזקים כל הבוקר. מצאתי הרבה גושים וקרישים דמיים כל פעם שהלכתי לשירותים. עדין לא האמנתי שאמנם אלד כבר היום. חזרתי לסדר היום הרגיל שלי. טיפלתי בגינה וסידרתי את הבית. ב15:50 התחלתי להאמין שאמנם אלד היום! בנקודה הזאת הצירים היו כל 10 דקות. התחלתי להרגיש כאבים בגב, והרגשתי צורך לנענע את האגן כדי לשמור את עצמי רפויה. ב16:50 האמנתי שאני באמת בצירים. היתי צריכה לצעוק בעת הצירים. היה לי הרבה לחץ בבטן התחתונה, וההרגשה היתה כמו בשילשול קשה. בעלי ואני סידרנו את החדר השינה ללידה. שמנו וילון של מקלחת על המיטה וכמה מפות מנילון מסביב על הריצפה ומתחת כמה סדינים ומגבות שיהיה רך ומרופד. הצירים היו כל 5 דקות. ב18:30 הצירים היו כל 2.5 דקות. נכנסתי לאמבטיה, כדי שהמים החמים יקלו עלי עם הצירים. בעלי רוקן את המדף מעל האמבטיה והדליק שם נר לכבודי. היתי עיפה נורא, ומפני שלא אכלתי ארוחת ערב, בעלי הביא לי גלידה, מה ששמרנו ליום ההולדת של התינוק, אז אכלנו את הגלידה כבר עכשיו. רוב הכאבים היו בגב ובבטן התחתונה. היה לי נורא קשה להרפות אפילו באמבטיה במים החמים. המשכתי לילל ולנענע את האגן כל הזמן בצירים. ב20:30 נמאס לי להיות באמבטיה אז הלכתי לסלון, ובעלי הביא את כל ה'קן' כלומר את כל הכבודה, את הוילון של האמבטיה עם כל המגבות והסדינים לרצפה של הסלון. היתי כל כך עיפה אמרתי שנמאס לי מכל זה, ואני רוצה שכל זה יפסיק, ושאוכל להתחיל עם כל זה מחדש מחר בבוקר. עכשיו אני מבינה למה כמה נשברות ומוכנות לקבל תרופות אפידורל וניתוח קיסרי בנקודה הזאת. מפני שללכת לבית החולים לא היה אפשרות בשבילי, רציתי לשמור את כל השליטה על הלידה הזאת, והחלטתי שלא אתיאש באמצע! אבל אני זוכרת חשבתי, 'אני לא רוצה להיות בהיריון יותר לעולם!, למה אף אחת לא אמרה לי שזה מה שיהיה בנקודה הזאת? הלכתי הלוך ושוב בין הסדינים בסלון לשירותים והגב שלי הרג אותי. הצירים היו ההרגשה ההכי חזקה שאי פעם הרגשתי בחיים שלי. ב21:15 שכבתי על הצד על הסדינים בעינים סגורות. כל הזמן ניסיתי להרפות, כדי שלא יכאב לי יותר מדי. הרגלים שלי רעדו כל ציר ובעלי כל הזמן עודד אותי, נתן לי עיסוי בגב, בעלי כל הזמן אמר, את יכולה את יכולה איבדתי את השליטה, והתחלתי לבכות. בעלי אמר לי שאני צריכה לקום מהריצפה, וזה יעזור לי. כל כך פחדתי לשנות תנוחה ולקום. הרגשתי לכודה, שזאת רק הדרך היחידה ללכת. רציתי לקפוץ ולברוח החוצה מהעור שלי. בעלי תמך בי ועזר לי לקום מהריצפה. בעלי אמר שזה היה הכי קשה לו לראות אותי במצב הזה ורצה לעזור לי, אבל מצד שני לא רצה להפריע לאינסטיקט שלי שחשוב מאד בעת הלידה. בסביבות 22:50 הצירים היו כל דקה, חצי דקה והרגשתי צורך לדחוף. צורך לדחוף בטירוף. נעמדתי עמידת שש ודחפתי ודחפתי. כל הזמן צעקתי להפתח! להפתח! ודימינתי שאני נפתחת כמו פרח. מכאן הדברים התקדמו במהירות רבה. עברתי מעמידת שש לכריעה וכל הזמן שאגתי ונתפסתי בסדינים. כל הזמן ביקשתי לגימות מים מפני שהגרון שלי היה יבש נורא. לא היה לי הפסקה בין ציר לציר שהיו אחד על השני והגוף שלי דחף נורא חזק. בעלי כל הזמן אמר לי ,להפתח להפתח ולתת לאנרגיה לעבור דרכי דחפתי ללא שליטה. היה לי לחץ עצום על פתח הנרתיק שלי. השקית המים בלטה מהנרתיק. אמרתי לבעלי שיתכן וצריך לפקוע את זה כדי שהתינוק יוכל לנשום. ואז היה לי פקיעת מים לבד בציר הבא. . הראש היה בהכתרה ללא תנועה בערך 3 דקות, ולאט לאט יצא, כמו כדי לתת לנרתיק שלי שהות להתמתח בלי להקרע. התינוק הוציא את היד השמאל ליד הפנים, ראיתי את זה. ואז הוא גלש החוצה. לחצתי בכל הכוח. בעלי שם אותו עלי. התינוק השתעל ובכה בקול. וניסיתי לתת לו לינוק, אבל הוא היה עסוק בלבכות. בדקתי אם זה בן או בת, זה היה בת! היתי בטוחה שזה בן! לא יודעת למה. היא בכתה ובעטה ולא נתנה לנו לגעת בה. הזמן הלידה היה 23:30 כאשר היא נרגעה סוף כל סוף ינקה. בעלי רצה לטלפן להורים שלי ולהורים שלו, אז אמרתי שקודם שהשיליה תצא ואז לטלפן. אחרי כמה דקות, היה לי התכוצויות ושוב הרגשתי צורך ללחוץ, והשליה יצאה. היה לי קרע קטן אולי חצי ס"מ טלפנתי להורים שלי, אבל הם לא ענו. אנו ישנתו בסלון עם רינה ובעלי אני לא ארצה שום לידת בית חולים. לא היתי יכולה להפתח ככה ולהראות את החלקי הגוף האינטימים שלי לזרים של הבית חולים ולתת להם את התינוק! אני לא יכולה לדמין את הלידה שלי בצורה אחרת, ומצטערת על כל האחרות שמפסידות חויה כזאת אדירה ונותנות את ההתערבות בלידה שלהן לזרים עם כל הסיכונים הכרוכים בזה. כל זה בגלל בורות או פחד. התינוקת קצת בכתה, ואז היה לה קקי בחיתול. . הורי טלפנו בחזרה בסביבות 4 בבוקר ואז סיפרנו להם את החדשות הטובות אחרי כמה שעות כשהחבל הטבור התיבש, בעלי חתך את החבל הטבור ללא צורך לקשור כלום, מפני שהכל התיבש. אני עדין נרגשת מהחויה המדהימה ושמחה לספר לכן את זה :) |
תוכן ההודעה: | |
תגובות נוספות
| 27/9/2002 23:42 | אכן סיפור מדהים וכמה שאלות... - סופי |  |
| 28/9/2002 5:1 | אל תצטערי על ינו ה"מסכנות" שלא נלד כך,זה נראה לי חסר אחריות לחלוטין בלי אף איש מקצוע והעיקר שאת והיא בסדר (ל"ת) (ל"ת) - תאיר | |
| 28/9/2002 9:47 | הלידה שלך אכן מדהימה, המון מזל טוב - שפירית | |
| 28/9/2002 9:53 | וואו, Unassited! - סאלוש | |
| 28/9/2002 11:34 | פשוט מדהים, המון מזל טוב ואושר, - MILK FARM | |
| 28/9/2002 14:17 | ברוכה הבאה רינה. הרבה גילה, דיצה, חדוה ושימחה בכלל! - דנה השניה | |
| 28/9/2002 14:40 | נורא התלבטתי אם להגיב, ואפילו תכננתי בעילום שם, מה שאף פעם לא עשיתי... - זהר | |
| 28/9/2002 15:41 | אני מצטערת- אבל יש לידת בית, ויש חוסר אחריות!!!!!!! (ל"ת) - לירון | |
| 28/9/2002 19:20 | אין מילים בפי להביע את תדהמתי... חסר כל אחריות מינימלית ותודי להוא שיושב למעלה פעמייים ביום.(ל"ת) (ל"ת) - תמר | |
| 28/9/2002 19:23 | מזל טוב על התינוקת החדשה. אבל למה להטיף לנו באותה נשימה? - שרון-ש | |
| 28/9/2002 20:59 | זהר, אני מודה שגם בראשי חלפה המחשבה הזו ומיד גירשתי אותה כי הרגשתי לא נעים - ליאת | |
| 28/9/2002 21:28 | ליאתי- אני לא מסכימה איתך- - לירון | |
| 28/9/2002 22:49 | שרה בהריון? - נועה ברקת | |
| 28/9/2002 22:52 | לירוני, אני מהרהרת בזה שוב ושוב (גם אם ההודעה הזו מזוייפת לפחות יש בה חומר למחשבה) - ליאת | |
| 28/9/2002 22:56 | חוסר אחריות מוחלט. - ריש | |
| 28/9/2002 22:56 | מזל טוב נועה! - טובה קראוזה | |
| 28/9/2002 22:58 | אוף טופיק, נועה, מזל טוב!!!! - ריש | |
| 28/9/2002 23:6 | נועה, מסכימה איתך מאוד בעניין השיווק - ליאת | |
| 29/9/2002 0:35 | חדשה יקרה, - רותי קרני הורוביץ | |
| 29/9/2002 0:46 | ומזל"ט לנועה, באיחור משהו (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ | |
| 29/9/2002 8:18 | מורידה בפנייך את כל הכובעים שלי! איזה אומץ!!! - אמא 10 | |
| 29/9/2002 8:23 | לכל הבלשיות ולשרון-ש - איך שרה?! שלום שלה בן 8-9 חודשים,לא? - אמא 10 | |
| 29/9/2002 9:27 | נועה ועדי יקרות - מזל טוב! (אגב, גם אחי חוגג בדיוק באותו תאריך....) (ל"ת) - פולינה | |
| 29/9/2002 9:41 | פולינה תודה - אייך זה שאת רואה את ההודעה ששלחתי ואני לא? (ל"ת) - Adi | |
| 29/9/2002 10:42 | זאת לא שרה. היא אמרה שהיא מתכננת הריון רק בעוד שנתיים שלוש - מרב ב | |
| 29/9/2002 11:13 | עדי - צירפת אותה בטעות לדיון הפוסטפרטום (-: תעתיקי ואני אדאג שיימחק שם. (ל"ת) - פולינה | |
| 29/9/2002 14:15 | אני חייבת להודות שגם כשקראתי את סיפור הלידה של שרה - חשדנית | |
| 29/9/2002 20:19 | תגידו, רק בשביל הצ'אנס שהסיפור הוא אמיתי לא שוה להתאפק קצת ולחכות לתגובתה של אמא של רינה, ולא לתת לה לחזור לכאן ולגלות שהפכה לבדיחה? (ל"ת) - אנט | |
| 30/9/2002 4:2 | אני עסוקה מעל הראש, אז אכתוב בקצרה - אמא חדשה | |
| 30/9/2002 5:11 | כמעט שכחתי תשובות לרותי - אמא חדשה | |
| 30/9/2002 8:43 | לקחתי אותה לרופא והוא אמר שהכל בסדר (ל"ת) - אמא חדשה | |
| 30/9/2002 12:6 | לא יאומן כי יסופר??!! (ל"ת) - אסנת ש. | |
| 30/9/2002 14:15 | ובאיחור מה... הרבה מזל טוב לנועה ועדי, היקרות לי (ל"ת) - אסנת ש. | |