|
28/11/2002 19:01
|
שרי
|
מאת:
|
|
אמא טריה ונואשת....זה עובר , בסוף זה עובר....
|
כותרת:
|
ראשית המון מזל טוב. אני בטוחה שבנוסף לקשיים יש כמו שאמרת גם אושר גדול מה שכמובן לא מפחית מעוצמת התסכול והקשיים... זה קשה, זה מטלטל, אלו עוצמות של נתינה והכלה שמעולם לא חווית עד שלא הפכת לאם וזה לא פשוט, לא בילד הראשון, לא בשני וגם לא בשלישי והרביעי... לא סתם האמרה שעם כל תינוק נולדת גם אמא - זה לא פשוט להפוך לאמא, במיוחד אם אין לך רשת תמיכה מסביב. אולי יש חברות בסביבה שאפשר להעזר בהן? או אפילו מדי פעם עזרה בתשלום? אפילו שעה פעם בכמה ימים יכולה לעשות פלאים... או מישהי שתעזור לך בבית... העצה שקבלת לגבי הרפית הגוף היא חכמה מאוד - אני מרגישה שתמיד כשאני עצבנית וקצרת רוח ורוצה שהתינוקת כבר תירדם, או תירגע היא כאילו "עושה דווקא" ומגיבה בקיצוניות אלי.. לכן באמת הרגיעה משרה עליהם וגם הם מתנהגים בהתאם..נכון שבאמצע הלילה כשאת הרוסה מעייפות זה קשה לגלות הבנה והרפיה. אבל אם תלמדי איך - זה מאוד עוזר. זה שוב מחזיר אותי להכלה עליה דיברתי בהתחלה - גם כשקשה בלילה - הזכירי לעצמך שלו כנראה קשה יותר, שהוא לא עושה לך דווקא אלא בוכה כי הוא צריך משהו.. וכמה שאת אוהבת אותו...ושבטוח שזה יעבור מתי שהוא.. עוד קצת עוד קצת.. זה יגמר..יגיעו הלילות השקטים, יגיעו הימים נטולי הגזים...אני מבטיחה שיבוא הבוקר בו תרוצי בבעתה למיטתו כדי לבדוק אם הוא נושם כי הוא לא התעורר כל הלילה ותגלי אותו ישן במתיקות כבר עשר שעות.... ועד אז - זכרי - את לא לבד- את לא היחידה.. זה בסדר וזה טבעי שקשה לך, ואנחנו כאן לעיצה, או סתם קיטור.... שולחת לך הרבה איחולים לטוב ואהבה....
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|