|
13/4/2003 22:36
|
נירה
|
מאת:
|
|
הי ענת, תודה שזכרת... אז ככה:
|
כותרת:
|
החלטתי קודם כל לדבר איתה ולשקף לה את המצב. אמרתי לה שכשהיא קמה, היא כל הזמן בוכה ועצבנית כשבעצם אין סיבה לכך. אמא פה בבית איתה והיא יכולה לקרוא לי ואני אגיע לחבק אותה (היא לא מוכנה לרדת לבד מהמיטה...). הסברתי לה שזה הרבה יותר נחמד לחייך ולדבר מאשר לבכות ולהתעצבן. במקביל ניסיתי שטקס ההשכבה יהיה שמח וחף מעצבים (ככל האפשר) כשבכל פעם שהשכבתי הזכרתי לה כמה זה נחמד לקום עם חיוך. מאז היו ימים שהיא לא הסכימה להרדם (מעטים!) היו ימים שהיא קמה בבכי אבל הכי הרבה היו ימים שהיא פשוט קראה לי לבוא אליה (חלילה היא לא תרד לבד מהמיטה (-:) בכל זאת אני מרגישה שלא יקח הרבה זמן עד שהיא תוותר על שנת הצהריים אבל נראה לי שמשהו בכל זאת השתנה. ועוד משהו חשוב: השינוי לא היה תלוי רק בה, עבדתי המון על עצמי לא להסחף לסצינה ולא לקחת על עצמי את מצבי הרוח שלה, לחייך (באמת) כמה שאפשר, ולהדגיש עד כמה אני גאה במאמיצים שלה וכמה היא ילדה גדולה ונהדרת (תינוקת שלי...)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|