אצלינו בבית לא עושים עניין מהשינה, בשעה היעודה אנחנו משכיבים את הילדים לישון וגם אם הם קמים אני לא משכיבה שוב, מצידנו שישחקו במיטה, שידברו עם עצמם, שיקראו לנו העיקר שישארו במיטה, אחרי כמה זמן הם נרדמים למרות שהם כבר גדולים אין מריבות בעניין השינה. היום אני גרה בבית בן 2 קומות: למטה הסלון וחדרי הילדים ולמעלה חדר השינה שלנו, שםגם ישן עידו הקטן (אוטוטו בן שנה) במיטה משלו. עידו אוהב להרדם על הספה בסלון ואין לי בעיה עם זה, אם נוח לו נוח לי, כשאנחנו עולים למעלה לישון אנחנו מעלים אותו ומשכיבים במיטתו. בקיצור, למה להתעקש על עניין השינה כשאפשר לא לעשות מזה עניין כלל וכלל?
|
תוכן התגובה:
|