טוב כלכך לראות אותך כאן. את חסרה פה בעיני, בתבונתך הרבה. אין לי כרגע את הפניות הדרושה לתשובה שלמה, לעצות. רק להזכיר את מה שאיריס אמרה פה פעם (נדמה לי, אם אני לא טועה, ואם כן -סליחה מאיריס) - שהיא אומרת לבתה ש"זה בסדר. לי יש מספיק אהבה בשביל שתינו". להרגשתי זה משפט שמחזק מאד את הבטחון שיש לילד באימו/באביו. כלומר - "גם אם תחושותי כילד קשות לי, זרות ולא מוכרות ומערערות את בטחוני - אבאמא נמצאים פה בשבילי, עם כל האהבה שלהם כלפי, ולא מתרגשים מהמניפולציה שלי". "גם אם לי קשה ועולמי מתנדנד, אבאמא מספיק חזקים לתת לי יציבות ובטחון". מקווה שהסברתי טוב.. גם בן השנתיים וחצי שלי כבר אומר לי "אל תשאלי אותי את זה", כשאני שואלת על הגן והוא כועס על משהו. אני מניחה שעם נומיק אפשר לדבר הרבה יותר מאשר איתו, ולחזק אותה מהכיוון שהיא חשובה לך ולכן את מתעניינת בה ובמה שהיה לה היום. שמאד היית רוצה, לו יכולת, להיות איתה בגן ולחוות איתה את הדברים, אך את אינך יכולה. אני חושבת שאולי זה יעזור להבהיר שבחירתך לצאת לעבודה כפי שהיא, ולא להיות איתה אחה"צ היא כורח ולא בחירה. בסוף יצא ארוך.. אך עדיין רק על קצה המזלג. מקווה עבורכן לימים אוהבים וטובים. יסמין
|
תוכן התגובה:
|