אמרו לך כאן דברים יפים מאוד, וגם את מאוד מחוברת לכל הטלטלות והשינויים שעוברים עליכם ובטח גם על נומיק הקטנה. משהו אחד צד את תשומת ליבי. את אומרת שכשאת שואלת אותה איך היה בגן, היא לא רוצה לספר לך וזה מאוד מעליב אותך ואת מפרשת את זה שהיא לא רוצה לערב אותך בחייה האישיים. יקירתי, רוב הילדים שתשאלי בגילאים האלו (והלאה), איך היה בגן, יענו לך בטווח של בין "היה כיף, להכל בסדר לאני לא רוצה להגיד". אין כאן כל קשר לרצון בשיתוף בחייה אלה שילדים מבחינת תיחום הזמן שלהם חיים על פי רוב בהווה, וכשאנו שואלים אות איך היה, זה מגיע יותר מהתשוקה שלנו להיות איתם במקומות שאנחנו לא, וזה לא באמת צורך שלהם, כלומר השיתוף. אין כאן כל קשר לרצונה לשתפך בחייה, וחבל שתשימי עליה דברים שהם לא שלה ותעלבי ותתאכזבי. היא כן מספרת לך באלפי דרכים שקשה לה, שהיא עמוסה מבפנים, שהיא בתהליך של הסתגלות, שהיא מפוחדת וביטחונה התערער. כאן אני חוזרת לכל הדברים שנאמרו לעיל. ולכל מה שאת עושה באינטואיציות המדהימות שלך, המילים, ההכלה למרות התחושות הקשות שיוצאות ממנה, אם אפשר זמן נטו איתה, וגם..לקחת נשימה עמוקה ולתת לזמן לעבור. וגם, חשוב לא פחות, להיות מחוברת לזה שגם את עוברת תקופה קשה וגם את זקוקה להכלה ולתמיכה. אלפי חיבוקי תמיכה לך יקירה. אפרת.
|
תוכן התגובה:
|