חם לי, לא יכולה לישון, ואז ראיתי את ההודעה שלך.
את שם?
אני רוצה לחזק אותך, לחבק אותך, אבל מפחדת לפספס - המילים שלך מביאות כל כך מעט מההרבה שמאחוריהן...
נכון את יודעת שדברים לא נעלמים סתם כך לבלי שוב? שיש פעמים שהכל נראה אבוד, אבל זו רק מראית עין, חושך גדול שנעלם עם בוא הבוקר? שיש - תמיד - משהו שכדאי בשבילו מה לקום אליו, אל הבוקר הזה, רק כדי לגלות מהו?
וכשיש שניים, יש חומר לעבוד איתו, יש עולם ומלואו בצד השני, נוסף על העולם בתוכנו, שאפשר עוד לגלות ולמצוא בו את האור. יש את כל מה שבתוכך, שאפשר לך לחיות ולפרוח תחת חומה של האהבה, ויש את כל מה שבתוכו, שנתן את אותה אהבה, וכל זה עוד קיים, עמוק בפנים, ורק טעון קרצוף ושיפוץ וגילוי מחדש.
פשוט - חוק שימור החומר: דברים לא הולכים סתם כך לאיבוד, לפעמים צריך להתכופף לחפש אותם מתחת למיטה, בתוך האבק, לשם הם נבעטו כשלא שמנו לב, והשאירו אחריהם חוסר בלתי מובן.
אם את רוצה - כתבי (מזג האוויר לא נראה כאילו הולך להשתפר בחודש-חודשיים הקרובים...).
ואני מבטיחה לך, בלי להכיר אותך ובלי לדעת כלום, פשוט כי זה ככה: יש בשביל מה, יש הרבה בשביל מה, לפעמים צריך רק קצת יותר אור בשביל לראות את זה.
מחבקת חזק
ענת
|
תוכן התגובה:
|
