|
23/7/2003 13:44
|
תיתי
|
מאת:
|
|
המקוה, ולמה הבלנית מתפללת בכל יום לאושר בנישואי
|
כותרת:
|
אני התחתנתי בטקס דתי, פשוט כי לפני 19 שנה, התחתנו אחרת ובחו"ל בלבד, רק פסולי חיתון. גם לא מקבלים משכנתא לזוגות צעירים בלי זה, ורצינו גם לגור אחרי הנישואין. בקושי רב מצאנו רב. מה לעשות שאנחנו לא מכירים כאלה ומהרבנות סתם מישהו פחדנו. בסוף הסכים הרב של בית הספר לרפואה. הוא נפגש איתנו לשיחה להסביר לנו אלוהים יודע מה (ואולי גם זוכר) ושרטט מיני שרטוטים על ניר E.E.G (רישומי פעילות חשמלית במח). הסברתי, שאני לא רוצה להקיף את החתן שבע פעמים, כנהוג, מחשש שיפול כחומות יריחו בשעתו, בקיצור, ברוב טמטום, ניסיתי ליצור טקס חילוני כלבבי. הוא חייב ללכת למקוה ואף הודיע כי ידרוש אישור (למה לא דרשתי אישור שהוא מתפלל קריאת שמע על המיטה בכוונה גדולה כל ערב? מי ייתן לי אישור על זה?). ממש לא מצא חן בעיני לחרב את השיער במקוה יום לפני החופה.. אמי צלצלה למקוה, והודיעה, שמאחר שהייתי בחייל הדתי בצבא (לא, אל תדאגו, אין דבר כזה, אבל גם הבלנית לא ידעה), הרי ברור שהתאריך בדיוק מתאים ואני אטבול יום קודם. לא ששתי לטבילה המאולצת, אבל מה לא עושים בשביל משכנתא. באותו יום רצתי לקנות קרש לאסלה בביתי (הממושכן) החדש, הנחתי אותו בחן על כתפי, משל היה תיק אופנתי וייחודי, ושמתי פעמי למקווה. המבטים התמהים ליוו את המשלחת, שכללה את דודתי, אמי, הכלה החסודה (אני) והקרש, לא ישכחו. היה נקי. את הפטריות לא רואים בעין בלתי מזויינת. קיבלתי הוראה להתרחץ באמבטיה. ואני, טוב מותי מלהתיישב באמבטיה של מישהו אחר, רק בגלל משכנתא, מילאתי אותה מים, בדרך גם הרטבתי עצמי. נזכרנו שקרש אסלה יש, אבל סבון, מברשת ומשחת שיניים, מסרק ושאר הדברים שנהוג להביא שכחנו. המים באמבטיה נראו כמו שהיו באמת. אף אחד לא רחץ בהם. ליתר בטחון, ניערה אמי את התיק שלה לתוך האמבטיה, כך שפרורים וזיפתים אחרים יישרו פנימה וידמו רחצה אינטנסיבית. זה היה פישול גדול. הפרורים נראו כמו כינים ופרעושים. משהו נורא! אמי שלפה שפופרת של קרם נגד שמש, והחלטנו לטעון שבזה אני מצחצחת שיניים, ואף הנחנו בנונשלנטיות מברשת שיער של הדודה (מה שיש לאנשים בתיקים...) בטענה שאני מברישה שיער ושיניים באותו מכשיר, לשם החיסכון. קראנו לבלנית, שהציצה לאמבטיה, החוירה מעט, ובודאי מלמלה תפילה למניעת הדבקות בצרעות שאני נושאת עלי. היא התחילה לבדוק לי כינים בשיער!!! בעוד אמי ממלמלת: "ש... ש... לא לזוז! לא להגיד כלום!". כשנמצאתי נקיה, אפילו באזניים, הורשיתי לטבול. החלטתי, שאני חייבת לעשות את זה הכי מושלם כבר בפעם הראשונה וללכת כבר. משכנתא או לא. לקחתי אויר מלוא הראות, אבל ראות של מי שמנגנת בכלי נשיפה... ישבתי שקועה במים עוד, ועוד, ועוד, ופתאום אני רואה את הבלנית מנופפת לי בידיים וצועקת: "את בסדר?" בעוד אמי מרגיעה אותה, שאני יודעת לשחות. בטבילה השניה והשלישית, כבר קיצרתי. הבלנית ברכה "ברוך שפטרנו"(אני יודעת שלא, אבל בלב כמו כלום.) ויצאנו לקבל את האישור המיוחל. אני סבורה שפקיד הבנק היה מעדיף תמונה שלי שם במקום האישור הלקוני לרב. ביציאה, ברכה אותי הבלנית האמיצה בברכות רבות ואף הביעה תקוותה לראות אותי בקרוב. הא! שקרים לבנים... ומאז,רק בשל תפילותיה ותפילת מי שטבלה אחרי ונאלצה לראות את הזיפתים באמבטיה, אני נשואה באושר. ואת המשכנתא החזרנו, כשלקחנו חדשה על הדירה הנוכחית. שנמצאת, אגב, מול מקוה, בתור עונש.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|