מדהים, זה לא שכרגע אני מרגישה שאני יודעת מה לעשות, המחשבה על עוד התמודדות כזאת מול כל הילדים בשכונה ממש מבאסת אותי, ומצד שני כמו שכתבו לי יש לזה חשיבות גדולה, אבל בכל זאת כשקראתי את התגובות שלכן ממש התפשט לי חיוך על הפנים, מין אושר של הקלה לראות שאני לא היחידה בסירה הזאת, ושאני לא היחידה שנשברת לפעמים (למרות שאני ממש משתדלת שלא). תמי, עדה, נירה, פולינה, איזה כיף שאתן ממש ממש יודעות ומרגישות על מה אני מדברת.
אמנם בהתחלה כשקראתי את התגובה של ריקי שקלתי להסגיר את עצמי ליצחק קדמן (סתם, ריקי, יש איזשהו צדק בדבריך, למרות שכל הענין מתרחש לפחות חצי שעה אחרי שנפגשנו, כי אני יושבת איתו קצת בגן לפני שהולכים, ואז באוטו שרים ואוכלים וכולם מבסוטים...), אבל כאמור אחר כך הרגשתי יותר ויותר טוב.
אז כמובן תודה על התשובות לכל מי שציינתי, וגם לתיתי ומירב (שלא הזכרתי אתכן קודם כי הנושא לא נשמע בעייתי וטעון אצלכן), זה אכן סיפק לי המון חומר למחשבה, למרות שאני עדיין נקרעת בין התשובות.
ואחרון חשוב חשוב, נירה'לה יקירתי, הממת אותי עם הסיפור שלך, איזו חוויה קשה ומבהילה !!! במיוחד עכשיו, על רקע התאונה, פתאום הרגשתי שבאמת עבר עליך המון לאחרונה (למרות שהסיפור ההוא היה מזמן, אני בטוחה שהוא עוד חי וטרי אצלך). שולחת לך המון נשיקות.
|
תוכן התגובה:
|