קודם כל מצטרפת לקודמותיי- זה כל כך נורמלי, מה שאת חשה!!! הרי לפני ארבעה חודשים חייך השתנו מהקצה אל הקצה. לעובדה הזו לוקח קצת זמן עד שהיא מחלחלת במלואה, עד שמבינים את המשמעות האמיתית שלה. והמשמעות היא שהחיים שלך השתנו, וכתוצאה מזה גם את השתנית איכשהו, וזה בלתי-הפיך וזה לתמיד. לפני הלידה, היית עושה לעצמך את הבחירות שלך. ואת אולי בחרת ללדת, אבל מעכשיו והלאה כל כך הרבה דברים הם לא תוצאה של בחירה שלך, או שהם תוצאה של בחירה שאת בוחרת לא מתוך מחשבה על עצמך, אלא על משפחתך, שברור שאת מרגישה קצת חוסר שליטה, וקצת אבודה, וזרה לעצמך, ושאיבדת את החיבור למי שהיית קודם ולציר שלך. אז זהו, שאת כבר לא תהיי יותר בדיוק מי שהיית קודם. כי את עכשיו, בנוסף למה שהיית, גם אמא של מישהו, וזה משנה כל כך הרבה. ואת המישהי החדשה הזו את צריכה להכיר, וללמוד לאהוב. וברור גם שאת חשה חרדה- כי ככל שאלמה גדלה, את קולטת כמה משימות חדשות מוטלות עלייך, משימות שמעולם לא לקחת על עצמך. אז את מעולה באיזון תקציבים, ומזה את לא חרדה, אבל כמה קשה להחליט אם לקחת את הילדה לרופא, נכון? כי אף פעם בעבר לא היית צריכה להחליט עבור מישהו שתלוי בך, ולא יודע להתבטא, אם הוא חולה או סתם לא במיטבו, ואם זה מצדיק טרטור לרופא או לא. וזו רק דוגמה אחת... והלילות, הוי הלילות הלבנים... הרי אחד הדברים הכי קשים הוא חוסר שינה. ויש כאלו שיכולים להתמודד עם זה טוב יותר, וכאלו שפחות- זה עניין פיזיולוגי, אין לך מה להרגיש אשמה שזה כל כך קשה לך. ועוד דבר- אני אגיד לך למה אני יכולה להתייחס לזה יותר בקלילות: כבר הייתי שם, כבר עברתי את זה, פעמיים. אני יודעת שזה עובר, ושאפשר לעמוד בזה, וזה מקל על ההתמודדות עם זה בפעם השלישית. את עוד לא יודעת מניסיון, רק מעדויות של אחרים. זה לא אותו הדבר. וזהר- גם הוא באותו מקום כמוך- מעכל את השינוי שחל בו, ובך, ובכם, ובחייכם. אני מניחה שגם הוא חש קצת אבוד, קצת זר לעצמו. ואני די בטוחה שבבלבול הזה, אחד הדברים ששניכם יכולים להישען עליהם הוא היחד שלכם, האהבה שלכם, הידיעה שאתם שם זה עבור זה. אני מוכנה לחתום לך שהוא לא מואס בך... מהודעתך השניה נראה שאת מרגישה קצת יותר טוב. מקווה שתמשיכי בכיוון... ואני כאן, ובמייל, ובטלפון, איפה שתרצי. נשיקות, מיכל.
|
תוכן התגובה:
|