|
10/8/2003 20:13
|
ורד של שחר
|
מאת:
|
|
אוריתה יקרה,
|
כותרת:
|
אוריתה יקרה ואמיצה. את אחות לנשים רבות כמותך, שחוו בעבר או חוות ממש עכשיו את אותן התחושות שתיארת. אני כותבת "אמיצה כי אינך שותקת, אלא רגישה מספיק כלפי עצמך להבין שיש משהו שמקשה , מפריע ואולי קצת דיכאוני שעליו את רוצה להתגבר ובעצם זו תקופה שצריך לדעת איך לעבור אותה ע"י הכרה עצמית של עצמינו, פרגון עצמי וידיעה שזה יעבור וזו תקופת הסתגלות.
אני מזדהה ובגדול עם נושא העבודה (ובכלל גם עם שאר הנושאים אבל מתרגלים להכל - חוסר שינה, בעל בחו"ל וכל הירקות) לקח לי חצי שנה ואולי קצת יותר לצאת חזרה לשוק, לשווק את עצמי, להתראיין , למצוא לשחר את המסגרת שהכי מתאימה לה ולבסוף למצוא עבודה חדשה (ונעזוב כרגע פרט שולי שבחרתי בעבודה לא מתאימה) ואני חייבת לציין שברגע שאתה מתחיל בזה הביטחון עולה ואתה נזכר מה אתה שווה .... הכי חשוב שתעשי זאת בזמן הנכון לך ולאלמה ונראה לי שאם את יכולה להרשות לעצמך לפרגן לעצמך עם מטפלת או בייבי סיטר כמה שעות ביום אז תעשי את זה .... למה לא? תאמיני לי שאחרי שבועיים או שאת מתחילה במרץ לחפש עבודה או שאת חוזרת להיות עם אלמה בבית מרצון ושמחה בלב.
ובקשר לזהר שלך מניסיוני כשחצי זוג מתוסכל זה מדבק ואני בטוחה שגם הוא מתגעגע לאורית שלו ורוצה שתחזור אליו ורק מזה הוא מתוסכל ולא נראה לי שחלילה מאס בך אלא הכל מגעגועים , דברו על זה בקול רם ותקשיבו אחד לשני וגם לעצמכם זה יעשה הרבה....
אני בטוחה שבמהרה תחזרי לעצמך ובאמת שמתי לב שנעדרת קצת מהפורום ותהיתי למה....
מזדהה עם כל מה שאת עוברת , עברתי גם ואני מאמינה שיהיו עוד מעידות גם בהמשך אבל עברנו את פרעה ונעבור גם את זה...
שלך ורד
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|