קצת קשה לי לכתוב את זה (אני מרגישה ככופרת) אבל אני ממש מזדהה. אני מאד אהבתי את השם של הבן שלי - עד שהוא נולד. פתאום אחרי הלידה הרגשתי צורך במשהו אחר, וכשבעלי היקשה ושאל אותי מה, לא ידעתי לומר - אבל הרגשתי צורך לכלול בשם שלו משהו אלוהי, או לפחות משהו שאומר הודיה. (נירה, זה לכבודך, כל פעם שאת כותבת על בנך יש לי צביטה בלב...)
בקיצור בעלי היקר אמר 'אם את רוצה משהו אחר, תגידי', אבל היה לחץ של זמן, ובסך הכל לא היתה לי שום הצעה קונקרטית, אז גנזתי את המחשבה הזו. התנחמתי בעובדה שבשמו השני של בני (על שם הסבא, לא מבחירה שלנו) יש אותיות (כן, היה גם ענין פונטי) שאהבתי.
אני לא יכולה להגיד מה קשה לי עם השם (שאכן קראנו לו בסוף). חסרות בו כמה אותיות שעושות לי טוב... וגם אני מתקשה לקרוא לו בשמו!
אני עדין מחפשת לו שם חיבה, משהו שאתחבר אליו יותר, וארגיש יותר קשורה אליו. אבל בינתיים, בעלה 'חולה' על השם הזה, הוא כל הזמן מדקלם אותו, הוא אומר שזה 'תפור' על הילד. אז מי אני שאחלוק עליו.
לא תיארתי לי שתהיה לי בעיה כזו - הייתי כל כך שלמה עם השם שלו 'לפני', שהאפשרות לשנות אותו 'אחרי' נראתה לא קיימת. זוכרות את איתמר בן אב"י, שנולד בן-ציון ובבגרותו אימץ את השם שאמא שלו בחרה בשבילו? נו...
הפתרון שאני מחפשת הוא משהו לא דרסטי - משהו קליל ונעים שאוכל באמת להצמיד לו כשם חיבה, לא מחייב.
לסיכום, קוראים לו אביתר-משה. נכון יפה?
הצעות, מישהי...? (דובה יקרה, אשמח לקבל מפנינייך!)
נועה
|
תוכן התגובה:
|