|
15/8/2003 23:41
|
ANGEL
|
מאת:
|
|
שוז יקירתי, ומשו לאוריתה
|
כותרת:
|
שוז יקירתי - קודם כל לפני שאני אשכח - תשלחי לי את הטלפון שלך שוב או תתקשרי אליי - אין לי אותו!!!!
ANYWAY לגבי הבכי - אז גם לי זה קרה ב ד י ו ק חודשיים אחרי הלידה. ואני באמת באמת שלא בוכה אף פעם. זה פשוט לא קרה שבכיתי בערך מגיל 3.
ואז כשהגענו לשדה התעופה בפריז אייר פרנס בקשו ממני לעשות לעגלה צ'ק אין . אמרתי להם שהם התבלבלו אבל אפשר ללכת עם העגלה עד המטוס ויש לי גם 2 תיקים וצעצועים בעגלה אז אין ס י כ וי שאני עושה לה צ'ק אין ומחזיקה את הכל וגם אותו עד המטוס. ככה נשארנו להתווכח 20 דקות, לא עזר לדבר יפה, לדבר לא יפה, עם הפקיד, המנהל, בצרפתית או אנגלית. פשוט אמרו לי לא רוצה - לא צריך-אל תטוסי.
אז ארזתי את כל הכוחות ולקחתי אותו צורח בטירוף במנשא עם 2 תיקים וכל הצעצועים. הנחמה היתה שיהיה לי עריסה במטוס והוא יישן.
כמובן שכשעליתי למטוס - לא עריסה ולא נעליים. מטוס פייפר של 6 מושבים-לכי תשבי איתו 4.5 שעות בלי לזוז על הידיים... ואז ממש נשברתי ובכיתי. כל כך הופתעתי מעצמי שעוד יותר התבאסתי מזה שבכיתי.
בקיצור - YOU'RE NOT ALONE...
זה נראה לי פשוט דאון של גיל חודשיים. ויעבור כבר מחר אל תדאגי!!.
תפנקי את עצמך כמה שיותר ותדאגי לשון טוב טוב- בדיוק עם המעבר בית שלך זה נראה לי כל כך קשה עם הכל וחוסר שינה עושה הכל עוד יותר גרוע.
ANYWAY אני במונוסון מחר אז אם את רוצה להתפנק על כוס קפה ועוגה תבואי!!!
ואוריתה אהובתי - שלחתי לך אימייל כזההההה מדהים ומשתפך שלא קרה לי כזה מזמן אבל הוא חזר אליי כנראה שה INBOX שלך מלא...ואין לי העתק ממנו כי זה HOTMAIL :-((
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
