בלידה הראשונה היה לי ברור שאנ לא רוצה אפידורל - מכל הנימוקים הנכונים. הגעתי לחדר לידה מתוך ידיעה שהכיוון הוא לא אבל לא שללתי כלום. אמרתי לעצמי שנראה מה קורה. אחרי בערך חמש שעות בהן הילדה הייתה גבוהה מאוד ברחם והמיילדת כל הזמן מנסה לשכנע אותי לקחת אפידורל. נשברתי... ביקשתי אפידורל... הגיע המרדים האנטיפט, נתן זריקה וחיכיתי להקלה המיוחלת...ו..האפידורל לא תפס.. המיילדת הציעה לי עוד זריקה אבל כבר לא הסכמתי... הלידה התמשכה, הילדה היתה גבוהה ואני לחצתי ולחצתי במשך שלוש שעות - הכל בלי שיכוך...בסופו של דבר עברתי נסיון ואקום ואחריו ניתוח בהרדמה מלךאה.. הלידה השניה - היתה רגילה ומהירה יותר - אבל כבר לא חשבתי בכלל על אפידורל. כל ההתנגדויות שלי לאפידורל היו הרבה יותר ברורות הפעם מה גם שאמרתי לעצמי - אם עברתי את הראשונה בלי אפידורל, כולל הואקום ( שהיה נורא - וזו הנקודה היחידה בה אני מצטערת שלא היה לי שיכוך כאבים כלשהוא..) אז הכל כבר קטן עלי... הלידה השלישית הייתה לידת בזק ובה לא היה מה לדבר על אפידורל ( להחליף בגדים לךא היה זמן..) והמסקנות - הכל תלוי בך. זו החלטה שלך ואת לא צריכה לקבוע מראש עמדה נחרצת. ייתכן ותחשבי שאת לא מסוגלת בלי ותגיעי לחדר לידה ותעברי הכל בלי אפידורל. ייתכן שתהיי נחרצת ובחדר לידה בשלב כלשהוא תרגישי שאת לא יכולה יותר - לכי על זה. אל תוותרי על האפשרות, אל תסגרי לך אופציות. היי מוכנה לאפשרות שאולי תרצי לשנות את דעתך בהתאןם למצב בשטח. בכל מקרה - זה אפשרי..הרי בינינו - רוב הלידות בעולם התרחשו תמיד בלי אפידורל... בכל מקרה - שיהיה בהצלחה...
|
תוכן התגובה:
|