אני מסכימה עם כולם לגבי הילד השני. אם את עדיין לא שלמה- חכי. אין לך מה למהר. זו החלטה שצריך להיות שלמה איתה. ואין דבר כזה הפרש אידאילי. העובדה שאת אומרת: "היום" מדברים על שנתיים וחצי, מוכיחה שלא צריך ללכת אחרי זה יותר מדי ברצינות. תארי לך את מתכננת בדיוק לפי מה שאומרים, וכשאת חובקת ילד בן יום בזרועותייך (הקטן באחיו הבכור בדיוק בשנתיים וחצי), מותשת מהלידה, פתאום מתחילים לדבר על 4 שנים. אתמול אמרו 3, היום 2.5, שלשום 5, מעניין מה יגידו מחר.
גם אני התייסרתי שנה שלמה בחיפוש אחר כינוי לבעלי שאני ארגיש נוח איתו. "בן זוגי" (שזה אולי הכי נכון), נשמע לי פלצני, חבר שלי (שככה קראתי לו בעצם), גרם לי אי נוחות, "איש שלי" נשמע לי כאילו אני הבעלים שלו, לקרא לו בשמו נשמע לי דבילי כי כשדיברתי עם אנשים שלא ידעו מי הוא, עדיין הייתי צריכה להסביר בעלי, זה שהתחתנתי איתו. בסוף אמרתי קָאט דה בולשיט. פשוט החלטתי להפריד מהמילה בעל את המשמעות השלילית שלו, ולהתייחס אליה כמו מילים רבות אחרות בעברית שיש להם 2 משמעויות (נעל זה לבש נעליים וגם סגר על מפתח). מאז הוא בעלי, כי זה מה שהוא בעצם, בעלי, במשמעות של זה שהתחתנתי איתו.
|
תוכן התגובה:
|