ולמה שלא נכנה אותם סתם, בפשטות, "שותפים"? הרי הם שותפים לחיינו, שותפים לעשיה בבית (אני מקווה כך, בכל אופן), שותפים לפרנסה, שותפים להבאת ילדים לעולם ולגידולם, ושותפים בכל החלטה שקשורה בתא המשפחתי. אז אם כבר לא לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים, אפשר אולי להשתמש בכינוי זה. (אגב, אני תמיד נוקבת בשמו הפרטי של צחי, שותפי, מתוך מחשבה שבד"כ ההגיון הבריא של האנשים שאתם אני מדברת יספיק כדי להבין על מי מדובר. ואם לא, אז זו בעיה שלהם).
|
תוכן התגובה:
|