אוריתה היקרה, א. הכתיבה שלך ברורה מאוד ורהוטה, אין לך על מה להתנצל. ב. בגלל שהיתה לי ההתלבטות מאוד קשה בנושא של המשפחה הזאת כבר כמה חודשים (!) שאני רואה את הדברין האלה ואני לא מדווחת אלא רק בודקת וחוקרת ושוקלת את כל המינוסים וכל הפלוסים.. אני רוצה להגיד לך שאת ההחלטה לדווח קיבלתי אחרי שהבנתי מהשיחה עם השכנה שהילדות בסכנה. אם הילדות לא היו בסכנה - לא הייתי מדווחת, גם לקח המון זמן לקבל את ההחלטה הזאת. כאשר ילדה קטנה נמצאת ללא מסגרת (ומבחינת הערכים של החברה שלנו הן ללא מסגרת) וגם ללא טיפול וביגוד, אז צריך לפעול על מנת שנשנה את זה. את כותבת דברים נכונים: אולי בנורמות וערכים שלהם הם צודקים (הגברים יקבלו את הדברים הטובים, הנשים לא, או לחילופין, הגברים ילמדו והנשים יעבדו) ומבחינתם זה מצב תקין, אבל האנשים האלה גרים במדינה שיש בה חוקים ובינהם חוק שיוויון, חוק כבוד האדם וחירותו, והם פשוט לא מכירים בחוקים האלה ומסדרים לעצמם חיים אחרים עם חוקים משלהם, ואף אחד גם לא ישכנע אותם שהם לא צודקים - כי זה תפיסה של כמה אלפי שנים, שהם לא רוצים לשנות אותה, כי ככה נוח לחלק השולט של הקבוצה הזאת, אז נכון שיש כאלה ויש כאלה, אבל במשפחה הזאת הספציפית את רואה את הקטנות החמודות האלה ובא לך פשוט לבכות. אני גם לא מבינה את האמא שלהן - היא כנראה מאוד מפוחדת מהאבא או מושפעת מהמילה של גבר בבית, וזה כואב עוד יותר. בכל מקרה חובתי היא לדווח, ומי אשם ואיך מטפלים - יחליטו השלטונות, לא אנחנו, האנשים הפשוטים. נכון לעכשיו יש לי רק מטרה אחת בכל הסיפור הזה - שיהיה לבנות האלה טוב. לפחות שיהיו להן נעליים לקיץ, לכל אחת זוג משלה.
|
תוכן התגובה:
|