שוב נורא תודה על כל התגובות. זה ממש משונה - לא חשבתי בכלל לכתוב בפורום מה עובר עלי, לא היה לי חשק ולא כוונה. ואיכשהו השאלה של "דואגת" (מי את?) הוציאה ממני את הכל. וכמה שחשבתי שאין מה לעזור, זה ממש עזר לי וגם התגובות החמות. כנראה שזה כיף לדעת שחושבים עליך ואכפת ממך, אפילו אם זה וירטואלית:-). אני חייבת רק לעשות "טיונינג" על הדברים. אני שוכחת לפעמים שמי שמכירה אותי מפה - מכירה אותי רק דרך הטקסטים שאני כותבת. והתמונה כולה הרבה יותר רחבה. כאילו, כשרע לי אז באמת נורא רע לי. אבל אני בעצם די אופטמיסטית, ומספיק איזה צ'ופצ'יק (בדרך כלל) של אור, כדי שיהיה לי מצב רוח טוב. אז היה לי מאוד קשה ומבולבל ושבור בשבועות האלה - אבל מישהי כתבה "עוד מעט הסיוט הזה יגמר"... זה לא סיוט מבחינתי. כלומר, זה מורכב מכל מיני סיוטים, אבל כל הנקודות האלה לא מציירות לי קו של סיוט. יותר של "אין לי כוח" ויאוש. ופחדים. טוב, קשה לי להסביר, אבל נגיד איבי שהיא חברה שמדברת איתי בטלפון הרבה וגם שירין שהתקשרה ביום שכתבתי את זה - קיבלו תמונה יותר כוללת ופחות מדאיגה. בכל מקרה, מה שנכון הוא שהייתי מסכנה. ואני עדיין לא ממש רוצה להגיד "הייתי", כי אני מפחדת וגם כי זה בא והולך. מה שכן, זה שהוא התהפך - נראה לי שהתחיל להתיר את הסבך שאני נמצאת בו, כמו שכבר כתבתי. וגם הגירודים והטחורים - עדיין פה, אבל במינונים קטנים ונסבלים. אני מאוד רוצה להאמין שזה ישתפר או ייעלם לגמרי עד ללידה.
פז - אני חושבת שיש הרבה במה שאת כותבת. אני מרגישה כאילו הרבה ממה שעובר עלי זה כאילו הדרך של ההריון לחבר אותי אליו. לא התחברתי בעצמי? אז הוא יחבר אותי בדרכים שעומדות לרשותו... ככה אני מרגישה גם לגבי המצג - הוא באמת היה תקוע לרוחב, ונראה שהסטרס שלי לא עזר לו להיחלץ משם...
מדווחת - בינתיים אני כבר הספקתי לדאוג לך (ראיתי את ההודעה שלך) וגם להירגע ביחד עם כולן. תודה, אני מקווה שלשתינו תהיה לידה מוצלחת. ואולי ניפגש...
לקצת דואגת שנרגעה - ואני בעצמי נולדתי ב 15.3. הוא אמור להיוולד יום אחרי. נראה לי שכבר יש לנו יחסים מה-זה מורכבים. אין לי מושג מי את, אולי רמז? תודה בכל מקרה על הכל...
ונוס - תודה על הדברים הכל כך חמים ונהדרים. זאת התגובה הראשונה שקיבלתי וזה עשה לי נעים נורא. זה מצחיק, כי כשכתבתי את הטקסט הזה הרגשתי - וואו, זה הטקסט הכי מבולבל ולא קוהרנטי שאני כותבת פה, מי בכלל יבין מה עובר עלי. כנראה בגלל שזה בא מבפנים בכל זאת זה עבר. תודה.
דניאלה - כל מה שאת מקווה בשבילי, גם אני מקווה בשביל עצמי. ואני מבטיחה לעדכן (מקווה שבדברים טובים) כשיהיה מה.
מיכל ד.מ. - קודם כל תודה! נכון, אני זוכרת שאנחנו גרות באותה "שכונה". לגבי דימיון מודרך - תודה גדולה על ההצעה, אבל לצערי אני לא כל כך מתחברת לזה. ניסיתי אצל מיכל שעיו, והמיינד שלי יותר מדי בקונטרול כל הזמן. נורא קשה לי לעזוב, בטח שכרגע עם כל הסטרס. נשמע לי שדמיון מודרך זה דבר מצויין למי שיכול לזרום עם זה, וכרגע אני מרגישה לא כמו נחל, אלא קצת כמו ביצה... אני רוצה לספר לך שהלכתי היום לטיפול בג'הרה, שזה במים, והרגשתי איך הגוף שלי מתחיל להשתחרר ולהתמסר, אבל עדיין יש בי משהו עצור. קבעתי עוד טיפול בשבוע הבא. זה אומנם שחיטה כספית, אבל הרגשתי שמשהו דרך הגוף - זה הדבר היחיד שיכול כרגע לשחרר אותי. שוב תודה!
נני - תודה. קיבלתי את החיבוק:-)
עדי אמא של יובל - תודה. כתבתי למעלה שאני לא מתייחסת לזה כאל סיוט. האמת? לא ברור לי למה, זה הרי די סיוט. אבל איכשהו בחוויה הכוללת אני לא מרגישה ככה. כשאני סובלת פיזית - אני ביאוש מוחלט. כשאני פחות סובלת פיזית - אני שמחה שאין לי (נגיד) צרבות (שמחת עניים) ושבכלל - ההריון די מבאס, אבל בסך הכל (טפו-טפו) הכל בסדר. אז בין שני הקצוות האלה אני נעה, והכי נחמד זה כשקצה נוסף בא ומושיט לי יד, ואז יש לי יום נחמד עם מצב רוח טוב ואופטימיות... כמו אתמול. וגם היום. ואולי מחר??? ומה עם יום שבת? הלוואי..
בעילום - אז את בטח יודעת איזה נורא זה. הגירודים זה מחרפן. הלכתי לרופא והוא אומר שזו לא פטרייה ובאמת היום בקושי מגרד לי. ככה, באופן סמלי. אבל לא באופן שעושה אותי פסיכוטית:-)
שושו - תודה. נכון, כרגע החוויה שלי היא של קושי. בהריון הראשון הרגשתי כאילו זאת התקופה הכי בריאה בחיי. טוב, כנראה שהקלישאה צודקת (אין הריון דומה)...
לירון - תודה, תודה, תודה. אני אכתוב לך מייל.
סיס - אני מקווה שאת יודעת על מה את מדברת. אני בככל מקרה הולכת לסמוך עלייך:-)
ולזאת שאני יודעת מי היא:-) - תשמעי, את דווקא יכולה להתעודד. אם הקונספציה שלי על הריון קל, בריא ומהאגדות התנפצה לה, זה רק צודק שהקונספציה שלך - של הריון קשה ומלא חרטות - תתנפץ לה, ומהר! באמת, לכי עם החרדות והפחדים, נראה לי שזה חלק מהתהליך, אבל אל תתייחסי לזה כאל סצנריו ידוע מראש (תראו את החכמה שמדברת:-). נשיקות, ומקווה לשמוע ממך דברים טובים. ואני אנסה בתמורה להשמיע גם אני דברים טובים...
ותודה גם לכל מי שכתבה לי מייל. זה משונה עד כמה זה עוזר ומחזק, אבל זה באמת ככה.
עפרה. ואני באמת מרגישה הרבה יותר טוב.
|
תוכן התגובה:
|
