|
29/4/2004 11:53
|
ליאורקה
|
מאת:
|
|
מעניין, היה לנו דיון בנות בדיוק על הנושא הזה לפני יומיים!
|
כותרת:
|
לי אישית נורא קשה לענות על השאלה הזו. מצד אחד, בעלי הוא לא המאהב הכי מסעיר ומדהים שהיה לי והסקס איתו התחיל על אש קטנה שגדלה לאיטה ככל שהכרנו יותר. בעלי הוא לא הגבר הכי חתיך שיצאתי איתו וגם לא הגבר הכי מסעיר. הקשר ביננו נבנה לאט לאט, שלא כמו מערכות יחסים קודמות שהיו לי - עם המון זיקוקים, סערות ותשוקה ולהבה בוערת שבד"כ נכבתה כלעומת שנדלקה... אבל עם בעלי יש לי את הקשר הכי אמיתי. אני הכי אני בעולם איתו. אין בן אדם שמכיר אותי טוב יותר ממנו. בעלי הכי תומך ומפרגן ומבין ויש ביננו אמון מוחלט. איתו אני גדלה יחד, יד ביד, כמו שלא גדלתי או התפתחתי עם איש לפניו. גם לי יש לפעמים תהיות אם הוא היה הבחירה הנכונה אבל ככל שאני נוברת בזה יותר אני מבינה שכן. כל המסעירים האלה באו והלכו בסערה ובדרך כלל לא השאירו הרבה יותר מכאב לב. אהבתי את מה שכתבה גברת צ'טרלי על זה שבסופו של דבר מה שחשוב זה מישהו שמתפקד ונמצא שם ביומיום ובדברים הקטנים. ואגב, בעיניי בכל מערכת יחסים יש איזושהי פשרה. ברגע שיוצאים מנקודת הנחה שמערכת יחסים מונוגמית דורשת, מן הסתם, גם ויתורים וקבלת בן אדם אחר כמו שהוא (לא מושלם, לא אביר על סוס ולא תמיד רומנטי) אפשר להסתכל על התמונה בגדול ולא להתפס לקטנות. זה מה שעובד אצלי לפחות. רוב אלו שאני דיברתי איתן לאחרונה, אגב, מרגישות אותו הדבר.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|