לדעתי, הכל מתחיל ונגמר בצירופי המילים "פלח שוק" ו"הרגלי צריכה". כל מי שיש לו מה למכור רוצה למכור את מה שיש לו לכמה שיותר קונים. מי שקונה, מנסה לקנות מוצר ש"מתאים" לו. איך מחליט הקונה אם מוצר כלשהוא מתאים לו? בד"כ באמצעות החומר הפרסומי של המוצר, גם אם הוא מגיע אל הצרכן מיד שניה, דרך המלצות של אחרים. עכשיו, נגיד שחברה מייצרת מוצר, ומשווקת אותו כמתאים לגילאי 12 חודשים ואילך, ולא מצליחה למכור ממנו מספיק. מציע איש השיווק להרחיב את הטווח ל-9 חודשים ואילך, ולהגדיל בכך את פלח השוק. נכון, שיווצר קניבליזם בין המוצר הזה לבין המוצר של אותו יצרן המתאים לגילאי 6-12 חודשים, אך הייצרן בונה על זה שחלק מהרוכשים יגיעו ממוצרים של יצרנים אחרים. ואיך זה קשור לגמדים? כי גם יצרן מוצרי החלב רצה לכבוש את קוניו הפוטנצייאליים בשלב מוקדם מהרגיל, וחיפש נישה, ומצא: תינוקות. נכון, שתינוקות יכולים לאכול יוגורט "רגיל" מעורבב בגבינה "רגילה" ומומתק, אם ממש צריך, בריבה, או ברסק פרי, אבל למה לא לערבב הכל במפעל, להוסיף קצת חומרי טעם וריח והרבה סוכר, לארוז באריזה מפתה ולמכור ברווח אסטרונומי? ולא רק זה, עוד ליצור הרגל צריכה שמדביק את המוצר לסל הקניות המשפחתי מעתה ועד עולם, ומסלק ממנו מתחרים פוטנציאליים? בשורה התחתונה: כשמישהו מנסה למכור לכם מוצר תוך הדגשת ההתאמה המושלמת בינו לבינכם - תחשבו עוד פעם לפני שאתם קונים.
|
תוכן התגובה:
|