יש לי ספרון קטן ובו רשמתי פרטים קטנים וחמודים על תינוקי הבכור, בין היתר, מה נתתי לו לאכול ומתי. תוך עיון בו, מסתבר שנתתי לו מוצרי חלב בגיל עשרה חודשים (פויה! לא מבינה איך זה קרה...), את הגמדים הוא הקיא (וזה גם הסריח), וחודש לאחר מכן התחילו לו דלקות אוזניים.
ליא וענת, אתן צודקות מאה אחוזים. סידן וברזל אינם הולכים יחדיו. מוצרי חלב וברזל אינם הולכים יחדיו. גלוקוז אינו טוב יותר מסוכרוז, כיוון שהוא נספג ישירות לדם ולא צריך להתפרק כלל: גלוקוז הוא חד סוכר, סוכרוז הוא דו סוכר... גם פרוקטוז הוא סוכר פירות, אשר נכנס ישירות למסלול המטבולי של הפקת האנרגיה = הגליקוליזה. (גלוקוז הופך לפרוקטוז ורק אז ממשיך בתהליך ממנו מופקת אנרגיה בסופו של דבר) תמוה בעיני (במיוחד לאור העובדה שמועסקות דיאטניות בשני מפעלי תעשיית החלב הגדולים בארץ) מדוע ממליצים לתת מוצרי חלב מגיל שישה חודשים, כאשר מחקרים והמלצות אומרים אחרת. אישית, כשאני רואה ש"דוחפים" מוצר חלב כלשהו לתינוק, אני פשוט מתחלחלת. בהחלט עדיף לתת יוגורט ביו ולא גמדים כאשר מגיע השלב בו מתחילים מוצרי חלב. לגבי החפיפה - אני מסכימה עם ענת. לא ידעתי אם להעלות נקודה זו על הכתב, אך היא עלתה ואני כאמור מסכימה לחלוטין. הדוגמה עליה חשבתי היא החלוקה של החיתולים שנעשתה בזמנו - לבנים ולבנות, כדי לתפוס שטחי מדף כפולים... אם פיספסתי נקודה בה דנתן, אנא העלו אותה שוב לטובת אם טרוטת עיניים לתינוק בן חודשיים...
|
תוכן התגובה:
|