1/12/2001 01:38
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
יעל,
|
כותרת:
|
אמנם כבר 'שוחחנו' באימייל, לאחר שבעדינותך וברגישותך התייעצת איתי לגבי פרסומו של סיפור לידתך, אך אני רוצה לומר לך שוב, בפרהסיה זו, עד כמה מעלה סיפורך תחושת אימה והזדהות ועד כמה חשוב פרסום הרשומון, מצדו האמיתי של הגליון היבש שמציגכרוניקה מקובלת לכאורה של 'לידה שהסתבכה' כפי שתיארה ענת ב. בתבונתה. הכל היה כאילו בסדר, ולמעשה - חווית אירוע נורא, שהתסריט שלו כנראה שכיח ממה שניתן לחשוב ומודחק לעתים קרובות להערכתי, וכמותו רבים נוספים המגבירים את הקונפליקט שבין הגישה 'לגלות את כל האמת' לנשים לפני לידה ו'להפחידן', ובין הרצון להגן על תמימותן ולהסתיר תסריטים שכאלו. אני חושבת שההבשלה בת השנתיים שעברה על סיפור הלידה שלך, הופכת אותו טקסט מפתח ללימוד, עבור כל מי שרוצה ללמוד, ובעיקר נשים לפני לידה, ועבור כל מי שחייבים ללמוד - שהם אנשי הצוות שבידיהם נמצאות נשמותיהן המפרפרות של יולדות בשעות מהקשות שבחייהן. להבדיל מהעניין הכללי, הגדול והאנושי שמעלה סיפורך, אני תוהה בימים האחרונים ובעקבות סיפורך וזה של בייב, מה קורה עם ההרדמה האפידורלית הזו, שלא עבדה עבורכן בניתוח, ומזדעזעת שוב ושוב מעצם המחשבה שה'טסט' לכך שהיא עובדת הוא שתיקת הבשר החי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|