|
8/11/2004 08:50
|
דרורית אמיתי-דרור
|
מאת:
|
|
לבי איתך. וכמה מילים שאולי תעזורנה בקשר לילדה:
|
כותרת:
|
אם עדיין מצפה לך בדיקה - וגם אם הסיכוי קלוש- הייתי מציעה לך לחכות ולא לומר בינתיים שום דבר רישמי לילדה.
עד לבדיקה כדאי להתייחס לכאב שלך - שהיא עדה לו - ולהזכיר שבלילה היית מאד עצובה ובכית, כאב לך משהו.... שגם אנשים בוגרים עצובים, כואבים ובוכים. מה כאב, למה היית עצובה? כל תשובה הגיונית תהיה בסדר. חשוב שתעבירי אליה את התחושה שהתאוששת ושאת ממשיכה לתפקד (במיוחד כאמא שלה).
תצטרכי הרבה עזרה מבן הזוג שלך בכל התקופה הזו (עבור עצמך ועבור הילדה).
אם תגיע ההודעה שעליך לסיים את ההריון- אל תודיעי לה מראש. לסדר הזמנים בגיל הזה אין משמעות. יהיה לה קשה מאד להכיל את הידיעה הלא ברורה הזו יומיים או יותר לפני לכתך לבית החולים.
תצטרכי להכין אותה ללכתך לבית החולים- כמו בכל במקרה של כל אישפוז על רקע מחלה ופרידה קצרה, ובנוסף: טרם צאתך לבית החולים אמרי לה שהעובר מת. למושג "מוות" אין משמעות בגיל זה ועבור הילדה הוא ערטילאי ואיננו סופי. על העניין הזה תצטרכו לחזור שוב ושוב. היא תוסיף ותשאל מתי יגיע התינוק וכו'.
חשוב לא (לא!!) לומר לה שהעובר חולה ולכן נאלצו לוותר על חייו. זה קשה מדי (גם לכם, בוודאי) לילדה הן קוגניטיבית (מבחינת ההבנה) והן ריגשית- ועלול ליצור אצל הילדה פנטזיה שמי שחולה או פגום דינו מוות או שמוותרים עליו בקלות. מוטב שהמסר יהיה שהעובר מת בבטן ולכן לא יוכל להיות איתכם בבית.
חשוב להביע רגשות ליד הילדה ולא להסתיר אותם. מותר לבכות ליד הילדה, להיות עצובים, וחשוב לתת לה לגיטימציה לבטא את רגשותיה: עצב, כעס, בלבול- אפילו הקלה: החיים בבית חוזרים לשיגרה. לא צפוי שינוי במעמדה של הילדה. אל תיפגעו גם מתגובה כזו. הילדה תהיה מרוכזת בתחושותיה היא- וזה בסדר וצפוי לחלוטין.
נסי לתת לה תמיכה, למרות הקושי הגדול שלך, ונסי לא לצפות לקבל ממנה תמיכה ולא לבקש ממנה (ישירות או בעקיפין) שהיא תהיה מקור הנחמה שלך ומקור הכוח. אין לי ספק שהיא תהיה מקור הנחמה- אבל אל תפילי עליה את התפקיד הקשה הזה.
אל תבטיחי לה שמיד תתגייסו לעשות ילד חדש. תנו לה (ולעצמכם) את הזמן להתאבל, לעבור את המשבר. אל תתנו לה תחושה שלכל אדם יש תחליף מיידי ושאין מקום וזמן לצער ולאבל. זה עלול להיות הפירוש שלה להבטחה (שמטרתה בוודאי לעודד): "אנחנו נעשה תינוק אחר. אל תצטערי...". חשוב שהיא תדע ותרגיש שכל אחד הוא הכל, עולם ומלואו, יחיד ומיוחד- ואין לו ממלא מקום אם הוא איננו, חסר, נעדר, חולה, מת (וכמובן - היא הכל עבורכם ואין עבורה תחליף אם תהיה חולה, לא תהיה,... זאת פרשנות ילדית אפשרית. הילדים בגיל הזה חושבים בצורה מאד קונקרטית, אגוצנטרית ומאגית).
כשתחזרי מבית החולים - תצטרכו כולכם לעבד את תהליך האבל ולהתמודד. זה קשה מאד לכם- ובוודאי קשה לילד שעדיין לא מבין מה קורה סביבו: נעלם משהו שעדיין לא הופיע. אלה געגועים למשהו ערטילאי שעוד לא היה קיים- ומבחינת הילדה יש כאן "חור שחור" גדול.
חשוב מאד לשדר לילדה שאתם נשארים בתפקוד מלא כהורים (גם אם יש קשיים ואבל) והיא יכולה לסמוך עליכם.
אני מציעה לכם להיעזר בייעוץ אישי. אולי בבית החולים יש מישהו שמנוסה במצבים כאלה ומקצועי בעניין הגיל הרך?
שיחת ייעוץ אחת יכולה מאד לעזור לכם, כיוון שאתם עצמכם בתוך משבר ואבל.
לבי איתכם ואני מאחלת לך ולמשפחה שתעברו את השלב הקשה הזה ותתאוששו לקראת פרק חדש.
דרורית אמיתי-דרור
מומחית לגיל הרך
יועצת להורים ולאנשי חינוך
http://www.ganyeladim.co.il/drorit.asp
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
