קודם המבולבלת - לא היה ברור שאני צוחקת? ואגב כשכתבתי "בדק בית" התכוונתי לעצמי, על כך שאני תקועה פה כבר יותר משלוש שנים, בשעה שרוב הנשים פה זזו הלאה. אגרסיבית? קצת מעליב.
סאלוש, וד.פ - לא קראתי את שוגון, אבל חייבת לומר שההבחנה הזו בין השקפה לאהבה נשמעת יותר טוב מאיך שהיא נראית בשטח. נכון, אני בטוחה שגם בחברות שמעמד הנשים בהן נחות בצורה ברורה כמו בחברות מסורתיות, הורים אוהבים את בנותיהם. אלא שמחקרים מראים (ותסלחו לי שהדרדרתי עד לציטוט מהשרוול של מחקרים) שהזרה והדרה של נשים מעמדות השפעה, או אפילו סימונן כ"אחר", משפיעות על יכולת האימפתיה עם מצבן.
בכתבה שתתפרסם מחר ב"סופשבוע" על הפרדה בין בנים ובנות בציונות הדתית (כחלק ממגמות ההתחר"דלות של המגזר), אמרה חנה קהת (יו"ר לשעבר של ארגון פמיניסטי אורתודוכסי) שכשהיא צפתה בסרט "מקודשת" המגולל את סיפורן הקשה של מסורבות גט, היא ניסתה להבין איך זה שהדיינים לא נמסים אל מול העוול האיום ונורא שהם גורמים לנשים האלו. המסקנה שלה (ואני מסכימה) היא שכשגדלים בחברה שבה נשים הן "האחר", הרחוק מהעין, (כמו הפלסטינים או הנכים, או כל מיעוט אחר) קל הרבה יותר לפגוע בזכויות שלהן ולזלזל ברגשות שלהן. ואגב, אני בטוחה שכל אחד מהדיינים האלו, כשהביא את בתו לחופה, נורא התרגש. אבל מה אני אגיד לכם, זה לא מספיק.
ואני יודעת שזה נשמע קצת נודניקי, שלא לומר כפייתי, להעלות נושאים עקרוניים בחוג המשפחה. אחרי הכל, יאללה, כולה סבא וסבתא. מה הסיפור? אבל אין לזה גבול. ואגב, ד.פ., אני חושבת שעדיף לדבר עם הסבא והסבתא ואפילו לבקש מהם למתן את התנהגותם כך שלא תבלוט, מלומר לילדה "סבא וסבתא לא יודעים מהחיים שלהם". את צודקת שאנחנו לא חיים (ולא צריכים לחיות) בחברה הומוגנית וסטרילית, ושהילדים שלנו (וזה טוב) יתקלו בעמדות שונות והשקפות עולם מגוונות. אבל בעיני, ותסלחו לי על הדוגמטיות, שאלת השוויון בין המינים היא לא איזו גחמה רעיונית, שאפשר ככה ואפשר אחרת. זה לא שאני מבקשת מכולם לנהל אורח חיים שוויוני. אבל אני אעשה הכל כדי שכל הדלתות יהיו פתוחות לכולן. ושוב, כפי שכבר כתבתי, בגלל עוצמתה עתיקת הימים של החשיבה השובניסטית יש לעשות מאמץ גדול כדי שבנות לא ייחשפו אליה בשלבים המעצבים של חייהן. לפחות לא בקרבה כל-כך גדולה.
וקלי - מסכימה אתך שאופציית ההרחקה היא לא מוצלחת. אבל כמו שכתבתי זו ברירת מחדל (או אולי איום סמוי בלי עורף אמיתי מאחוריו). ומה לעשות, אולי אני תמימה, אבל אני מאמינה בתקשורת פתוחה כערוץ לשינוי, גם אם לא מהותי. אז אולי הסבא המדובר לא ייצא להפגין נגד בתי הדין הרבניים, אבל שיהיה מודע למעשיו מול נכדתו. ואם קשה לו להתגבר אז אולי באמת שווה לנסות להפגיש אותו עם נכדתו שלא בנוכחות בן-הדוד "המתחרה".
|
תוכן התגובה:
|