כנראה אני באמת ב"קריזה" של היריון: לא זכור לי עד עכשיו שהעלבתי מישהי כאן (או שמא "אשרי המאמין"...). ברור שלא מגיע לך. מעולם לא הייתה לנו טיפה של עזרה כספית משום צד, ואני כנראה כל כך רגילה לזה שקשה לי להבין למה אחרים מצפים לתמיכה או אפילו משווים איזה אח קיבל יותר ולמה. זה פשוט נשמע לי זר. לעניין עצמו, הוא נורא מתסכל. מי כמוני יודעת (אספר בהמשך ההודעה). אולי הם בכלל אוהבים יותר את בנם הגדול? או שאת בטוחה שלו ילדת גם את בן הכול היה אחרת? אני יודעת שגם סבא וסבתא לא הכי סימפתיים ובעלי דעות לא הכי קרובות לשלך יכולים להיות מקור עזרה ומקור אהבה מדמויות נוספות על ההורים לילדה. אבל יש גם יתרון ברור בריחוקם ממנה. אם הם כל כך מעצבנים, אולי טוב שלא יתערבו לכם יותר מדיי בחיים, ועיקר הקשר וההשפעה יבואו מכם, ההורים, ומקרובים מן הצד שלך. הוריי שלי, השוהים בחו"ל, אינם בקשר טוב אתי, בייחוד אמי. הם כועסים שעזבתי אותם (ולא משנה כמה שנים חלפו מאז) ואני כועסת על הדרך שבה גידלו אותי, ולא כאן המקום לפרט... שנים רבות יש בינינו מתח וחילוקי דעות קשים (לא ריב או נתק), אבל בכל זאת לא האמנתי שאמי תהיה אדישה לילדה הקטנה והמקסימה שלנו. שוב ושוב אני נפגעת מן היחס שלה (לא, אני לא מצפה לכסף, עזרה או מתנות - מה פתאום? אני מצפה שתשאל אם טוב לה בגן, אם עבר לה הווירוס, אם לא נבהלה מדיי מרופא השיניים... כלום. רק ביקורת ואדישות). למה ציפיתי, האם אינני מכירה אותה? אולי גם בעלך, שמן הסתם הכיר היטב את הוריו, חשב שיקרה להם נס, כי איך אפשר שלא לאהוב את הנכדים-הנכדות? הנס כדרכו לא קרה. אל תצפי לכלום. זה כאב שאין לו סוף, אולי בעיקר בשביל בעלך, כי לך הם הרי זרים בסופו של דבר. הילדה לא תפסיד הרבה מחוסרם, וזה העיקר. שוב סליחה, הדובה
|
תוכן התגובה:
|