10/1/2002 11:01
|
שירלי
|
מאת:
|
דפנה כתבת שאת לא מבינה את הטענה של הרצון לבלות עם הראשון עד המקסימום. אז אשמח להסביר לך איך אני רואה את הדברים...
|
כותרת:
|
גם אני כחודש אחרי הלידה של תומרון כבר רציתי נורא להיות בהריון שוב וללדת לו אח/אחות. הכמיהה אצלי היא עוד יותר ברורה בהתחשב בעובדה שלנו לקח כמעט 3 שנים להיכנס להריון ועברנו תקופה ארוכה של טיפולים והפריות מבחנה. למרות שההריון שלי היה לא קל וקיטרתי המון הרי שאני מתה להרגיש שוב את הבן-אדם הקטן הזה בפנים, ללדת עוד יצור מקסים וממלא אושר לעולם, להגדיל את המשפחה שלי וליצור עוד אח/אחות לתומרון. א-ב-ל משיקולים שונים אנחנו כרגע לא נכנסים לזה שוב (הכוונה לא מתחילים טיפולים כרגע שוב). ולפעמים מתגנבת לליבי המחשבה של למה זה בכלל מגיע לתומרון? הרי אח נוסף רק יגרום לו לקבל פחות זמן ותשומת לב (בהכרח תינוק חדש גוזל הרבה זמן ואנרגיה) ואח קטן גם עלול להגביל את היכולת שלנו לעשות דברים איתו כילד כבר יותר בוגר (היום תומרון בן 10.5 חודשים). ובא לי להישאר רק עם תומר עוד הרבה זמן כדי שאוכל להעניק לו את הכי טוב שאפשר ללא מגבלות של אח קטן נוסף. רוצה לתת לו עולם ומלואו בלי אילוץ כזה או אחר שמונע ממני את זה. כמובן שמצד שני אני חושבת שאחים זה כיף וחשוב (לי יש 3 אחים משל עצמי) ואני כן רוצה להעניק לו אחים ולי ילדים נוספים. מתי הזמן הכי טוב לכך?! אין לי מושג! בינתיים אנחנו מחכים שעניינים אחרים אצלנו בחיים יתבהרו כדי שנוכל לעשות החלטה מושכלת. רגשית, חודש אחרי שהוא נולד רציתי כבר נורא עוד אחד...
שירלי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|