גם אני, גם אני נורא מאושרת מהאמהות, מאוהבת לחלוטין במיה, לא מבינה איך חייתי עד כעשיו בלעדיה, ורוצה מאוד עוד- גם בשבילי וגם בשבילה (מאוד חשוב בעיני לגדול עם אחים, ללמוד לחלוק, לאהוב, ולדעת שיש תמיד מישהו אוהב חוץ מההורים וכו' וכו'). אבל רוצה עוד קצת זמן, ככה איזה שנתיים שיהיו רק שלי מיה ושלי, שאוכל להנות ממה שכבר לא יחזור לעולם. חוץ מזה... לגיסתי שתי בנות בהפרש של שנה ושמונה, וזה כל כך (!!!) קשה!! יהיה כייף כשיגדלו קצת, אבל עכשיו, אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר את סדר היום שלהם ואת מס' הדקות (הבודדות) שבהן היא מוצאת עצמה עם ידיים פנויות... ביום ובלילה... אז עוד מעט, עוד קצת, אחכה, ואז יבוא ההמשך (אני מקווה). תמי.
|
תוכן התגובה:
|