11/1/2002 16:44
|
עינת
|
מאת:
|
נו טוב, אז אני כבר עשיתי את זה!
|
כותרת:
|
יהונתן רק בן 9 חודשים, ואני כבר בשבוע 11... האמינו לי, זה לא קל - מהתקפת בחילה להתקפת בחילה - לרדוף אחרי הקטנצ'יק שאינו יודע מנוחה. ואין לי מושג מה יהיה בעוד כמה חודשים, כשבאמת אהיה יותר גדולה... ואחרי הלידה בכלל... האמת היא, שלא חשבתי על הכל... פשוט התאהבתי ביהונתן מהרגע הראשון ורציתי מיד עוד אחד/אחת כזה/כזו! בהתחלה יהיה קשה (נראה לי שזה יותר קשה מלגדל תאומים), אבל הם יגדלו ביחד ויהיו חברים טובים. לגבי הטראומה שכרוכה בלידת אח לתינוק - אז כמי שהיתה בת יחידה עד גיל 7 - נראה לי שבגיל מבוגר יותר הטראומה הרבה יותר קשה (וכאן, להערתה של רותי, אולי באמת זוהי דוגמה לשעתוק הפוך של יחסי אחים...). בגיל צעיר הם בקושי מעכלים מה שקורה - וכבר ניצבת לפניהם עובדה מוגמרת. כך נדמה לי, בכל אופן. אין באמתחתי תיאוריות פסיכולוגיות שיכולות לאשש את תחושותי, אבל ימים יגידו...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|