מנסיון. היה לי פעם קטע דומה, עם נפסד אחד. הוא היה כל כך מתוסבך עם החיים שאפילו הלך לפסיכולוג יקרן ואחרי שגיליתי את מה שגיליתי ( לא התנדב לגלות לי, חלילה, רופס שכמותו) הוא התחיל לזמר לי שהפסיכולוג אמר לו שיש לו תסביך אישה- זונה ולכן עשה מה שעשה. הסברתי לו שגם לי יש תסביך- תסביך בגידה. פעלתי בדרך הבאה: איך לאמר את זה בעדינות? התשתרללתי חופשי... עם כל מי שהתחשק לי מאז ועד הבא אחריו בתור. ולהלן תובנותי: שעשועים, הם נחלתינו ב-דיוק, כשם שהם נחלתם. הם רק חיים באקלים כזה, מילדותם, שזה מותר להם. זה בא לידי ביטוי עמוק גם בדת, בחקיקה, ואיפה לא. זה אכן קטע פוליטי. אנחנו מרויחות פחות----> אנחנו פחות נהנות. אנחנו, באיזשהו מקום קוצצות עלעלי האגו שלנו, ומרצון, תהרגי אותי למה. ככה, שנים רבות, כשאנו מגדלות את הילדים וגם אחרי. ולו רק פיסית..אפילו פיסית,אם לא נפשית, לרובנו אין את החופש שיש להם. חישבי על זה, נניח את רוצה,ויש לך עם מי, אז את צריכה לקחת ביביסיטר, לתאם, טלפונים.. סיפורים. והחברות, לא רק שלא אומרות לך :סחתין אחותי" כמו שהם אומרים, אלא מרימות גבה. זאת אומרת, אין לזה בונוס חברתי. הם? רק צריכים לגנוב שעה מהעבודה. לכן עצתי לך, מה שאני עשיתי בזמנו ואף סיפרתי על כך כאן. קחי לך אויר לעצמך. הסבירי לעצמך (אם לא לו) שעכשיו יש לך חופש לעשות כמו שלו. בדיוק כמו שלו. גם אם לא תפלרטטי חופשי, כי את בוחרת אחרת ממני, וזה לגיטימי, תחגגי לעצמך בדרך הטובה שעושה לך טוב. בלי חשבון, כי מגיע לך. זה מה שאני עשיתי, בלי חשבון, נהניתי מכל רגע. האגו שלי תפח בריבית ד'ריבית. כשהוא גילה, לעומת זאת, הוא היה מזועזע עד עימקי נשמתו, נשמה עדינה שכמותו. ומכאן עד לפרידה הדרך היתה קצרה (בצער לא רב, וביגון לא קודר, בעיטה בתחת, אחלה דלת נפתחת, מאת הוטיקה המקסימה) הרי לך דו ערכיות במלא הדרה.
|
תוכן התגובה:
|